אבחון של סרטן הלבלב מתבסס בדרך כלל על בדיקת CT של הבטן. בדיקה זו מאפשרת להגדיר את הגידול, להעריך את גודלו, לזהות מעורבות של כלי דם הממוקמים בסמוך אליו וכן לזהות נוכחות של גרורות מרוחקות.
בנוסף נהוג לשלוח את המטופל במקרים מסוימים לבדיקת אולטרסאונד אנדוסקופי או EUS. בדיקה זו מאפשרת להעריך בצורה טובה את היחס בין הגידול לרקמות והאיברים הקרובים אליו אך היא פחות רלוונטית להערכת גרורות מרוחקות. כמו כן במהלך בדיקת EUS, ניתן לקחת דוגמית רקמה לבדיקת מעבדה, כשההחלטה לבצע את הבדיקה האנדוסקופית לרוב תתקבל לאור הממצאים שיתגלו ב-CT. בדיקה נוספת המאפשרת לקבל אינדיקציה לגבי גודל הגידול הסרטני וכן לגבי מיקומו, הינה בדיקת לפרוסקופיה.
בדיקת MRI זהה לבדיקת CT מבחינת הרגישות שלה לגידולי הלבלב. אך הואיל ומדובר בבדיקה יקרה יותר שרמת הזמינות שלה נמוכה יחסית, במקרים חריגים בלבד יוחלט להפנות את המטופל לבדיקת MRI במקום לבדיקת CT.
באילו מקרים יש לבצע ביופסיה?
ברוב המקרים ישנה אפשרות להגיע לאבחנה מבלי לבצע ביופסיה של הגידול ולמעשה במרכזים רפואיים רבים בכל רחבי העולם נהוג להפנות את המטופל לניתוח אך ורק על סמך בדיקות ההדמיה (הביופסיה תבוצע רק לפני הניתוח על מנת שניתן יהיה לאפיין את סוג הגידול).
הביופסיה רלוונטית בעיקר למטופלים שהניתוח עלול לסכן אותם ולמטופלים שסובלים מגידול שלא ניתן לנתח. במטופלים אלה יש לבצע ביופסיה על מנת שניתן יהיה להתאים להם את הטיפול הכימותרפי הרלוונטי עבורם באופן אישי. בנוסף ישנו למשל גידול מסוג לימפומה, המתפתח בלבלב לעיתים נדירות מאוד. בסוג זה לא ניתן לטפל באמצעות ניתוח ולכן ישנה חשיבות לזיהוי המוקדם שלו. לאור זאת אם נצפה בחולה תהליך לא מוגדר ומתעורר החשד לגידול מסוג לימפומה, יש לבצע ביופסיה וכך להימנע מביצוע של ניתוח מיותר.
באופן כללי בדיקת ביופסיה של הגידול מספקת לרופאים מידע יקר ערך ומאפשרת להם לבצע למשל אבחנה מבדלת בין גידול מסוג אדנוקרצינומה לגידול נוירואנדוקריני, לימפומה או דלקת לבלב פוקלית.
ERCP
בדיקה נוספת המשמשת לאבחון סרטן הלבלב היא הדמיה אנדוסקופית של דרכי המרה והלבלב או ERCP, המאפשרת להעניק טיפול לסובלים מצהבת על רקע חסימה של דרכי המרה. בדיקה זו מצוינת לאבחון של גידול שהתפתח באזור ראש הלבלב ויעילה מאוד בהדגמה של Dual duct sign (היצרות דיסטלית של צינור הלבלב וצינור המרה). למרות כל זה, כיום הבדיקה משמשת בעיקר לצורך טיפול בחסימה על ידי הכנסה של נקז/תומכן לדרכי המרה ופחות לצורך אבחון.
בדיקות דם
חלק מהגידולים המתפתחים בלבלב, מפרשים סמנים ייחודיים הניתנים לזיהוי בבדיקות דם, כשבגדול מדובר על CEA ו-CA 19.9. CEA הוא סמן חלבוני החשוב בעיקר לקביעת הפוטנציאל לממאירות של גידולים ציסטיים והרמה שלו בנוזל הציסטה תסייע גם כן לרופא לקבוע את תכנית הטיפולים הרלוונטית למטופל.
CA 19.9 הוא אנטיגן סרטני שרמתו בדם עולה בעקבות התפתחות של קרצינומה בלבלב. יש לציין כי רמתו של סמן חלבוני זה עולה גם בעקבות נוכחות של גידולים סרטניים אחרים אך העלייה המשמעותית ביותר מתרחשת בעקבות גידול בלבלב. רמת החלבון בדם מספקת מידע בנוגע לממדי הגרורות של הגידול וכן לסיכויי הצלחה של הניתוח. כמו כן נעשה שימוש בסמן זה כדי ללמוד על הפרוגנוזה לאחר הניתוח, כדי לקבל הערכה בנוגע לסיכוי שהגידול יחזור לאחר ההסרה ועוד.
השורה התחתונה
זיהוי מוקדם של הגידול הוא המפתח להצלחת הטיפול. למרבה הצער, במקרים רבים, בין היתר גם בשל רשלנות רפואית באבחון המחלה, היא מאובחנת בשלב מאוחר, כאשר סיכויי ההחלמה קטנים מאוד. יחד עם זאת השימוש בבדיקות הדמיה כמו CT לבירור של תלונות על כאבי בטן ממקור לא ברור, תרם בשנים האחרונות לעלייה באחוז המטופלים המאובחנים בשלב מוקדם יחסית.
ראו גם:
הם משלנו והם הצליחו לאתר סרטן לבלב בשלב ראשוני – בשורה חדשה אמתית
