עיקר הטיפול בחולי אפילפסיה מבוסס על שימוש בתרופות שונות שמטרתן לאזן את הפעילות החשמלית המוחית ולמנוע את דפוסי הפעילות הלא תקינים הבאים לידי ביטוי בהתקפים אפילפטיים.
תרופות אנטי אפילפטיות משמשות בנוסף לטיפול בהפרעות פסיכיאטריות שונות בדגש על הפרעה דו-קוטבית, שכן בשנים האחרונות הולכות ומצטברות העדויות לכך שתרופות אלו מסייעות גם לייצוב של מצבי הרוח.
בגדול מטרת הטיפול התרופתי היא למנוע את הירי המוגזם והמהיר של תאי העצב במוח, המוביל להתפתחות ההתקף האפילפטי.
כמו כן, התרופות השונות גורמות להפחתת הרגישות המוחית לפעילות חשמלית לא תקינה וכך מונעות את התפשטות ההתקף.
במאמר זה נפרט אודות סוגים שונים של תרופות אנטי אפילפטיות הנמצאות כיום בשימוש וניתנות רק באמצעות מרשם רופא.
חלק א' – סקירת התרופות
פאראלדהיד (Paral, Paraldehyde)
פאראלדהיד היא תרופה ממשפחת האלדהידים. תרופה זו היא אחת מהתרופות האנטי אפילפטיות הראשונות שנכנסו לשימוש, כאשר כבר בשנת 1882 נעשה בה שימוש לטיפול בהתקפי אפילפסיה. כיום היא משמשת אך ורק לטיפול בחולים הסובלים מסטטוס אפילפטיקוס, בעיקר במקרים שבהם אין אמצעי החייאה בסביבת המטופל במהלך ההתקף.
הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבהשוואה לתרופות אחרות המשמשות לטיפול בסטטוס אפילפטיקוס כמו לדוגמה תרופות ממשפחת הבנזודיאזפינים, תרופה זו לא משפיעה על מערכת הנשימה.
זוהי גם כן הסיבה לכך שמדובר על תרופה הנמצאת בשימוש כתרופה למצבי חירום בקרב הורים לילדים הסובלים מאפילפסיה. את התרופה ניתן לתת בעירוי תוך ורידי, בהחדרה רקטלית לפי הטבעת, בזריקה תוך שרירית או באופן פומי.
תרופה זו נמצאה בשימוש נרחב לטיפול בהפרעות שינה כשבדרך כלל כאשר משתמשים בה במקרה של חולה הסובל מסטטוס אפילפטיקוס, בסופו של דבר הוא נרדם כתוצאה מהשימוש בתרופה.
סטיריפנטול (Stiripentol, Diacomit)
תרופה זו משתייכת מבחינה פרמקולוגית לקבוצת הכהלים הארומטיים האליליים ומשווקת בישראל תחת השם המסחרי דיאקומיט. בדומה לרוב התרופות האנטי אפילפטיות, גם מנגנון הפעולה של תרופה זו אינו ברור עד תום, אך ידוע כי מעבר לכך שהתרופה מגבירה את תמסורת ה- GABA בהיפוקמפוס, היא משפרת גם את רמת היעילות של תרופות אנטי אפילפטיות אחרות, ככול הנראה משום שהיא גורמת לדיכוי של אנזימים מסוימים.
תרופה זו נכנסה לשימוש כטיפול לאפילפסיה מיוקלונית קשה בילדות (תסמונת דרווה) בשנת 2001. כיום היא מותווית בתור טיפול משלים בתסמונת זו יחד עם קלובאזם וסודיום ולפוראט במקרים בהם תרופות אלו לא מצליחות להביא את החולה לאיזון.
התרופה ניתנת לרכישה בקפסולות ג'לטין (250 מ"ג או 500 מ"ג) וכן זמינה באבקה להכנת משקה קל לשתייה, המתאים עבור ילדים המתקשים בבליעת קפסולות. בדרך כלל המינון היומי ההתחלתי הוא 50 מ"ג לכל קילוגרם משקל גוף, כאשר בסופו של דבר ניתן להעלות את המינון עד למאה מ"ג לקילוגרם.
פנוברביטל (Phenobarbital)
תרופה זו שייכת למשפחת הברביטורטים ונכנסה לשימוש לפני למעלה ממאה שנים, בשנת 1912. בדומה לתרופות אחרות ממשפחת הברביטורטים, גם תרופה זו הינה בעלת השפעה מרדימה ומרגיעה. עם זאת, כיום לא נעשה בה שימוש לצרכים אלה, שכן היא הוחלפה בבנזודיאזפינים. לפי ההמלצות של ארגון הבריאות העולמי יש להשתמש בפנוברביטל בתור תרופת קו ראשון במקרה של פרכוס טוני-קלוני ופרכוסים חלקיים במדינות מתפתחות בשל העלות הנמוכה שלה.
במדינות מפותחות התרופה לא מומלצת לשימוש בתור תרופת קו ראשון וגם לא כתרופת קו שני אם כי עדיין נעשה בה שימוש במקרה של התקפי אפילפסיה בינקות (פנוברביטל היא תרופת קו ראשון לטיפול בהתקפי אפילפסיה ביילודים).
את התרופה ניתן לקבל בזריקה ובגלולות. הזריקה ניתנת לרוב במקרה שבו החולה סובל מסטטוס אפילפטיקוס ואילו הגלולות משמשות לטיפול יומיומי למניעת התקפים. התרופה יעילה לטיול בכל סוגי ההתקפים האפילפטיים למעט התקפי ניתוק. התרופה יעילה גם כן להפחתת פרכוסים ורעידות המופיעים כתוצאה מהפסקה פתאומית של טיפול בבנזודיאזפינים.
קלובאזאם (Clobazam, Frisium, Onfi, Urbanol)
קלובאזאם משווקת כתרופה אנטי אפילפטית החל משנת 1984, כאשר החל משנת 1975 היא משווקת כתרופה נגד חרדה. התרופה ניתנת לרכישה אך ורק בצורת גלולות הניטלות באופן פומי. תופעות הלוואי של השימוש בתרופה זו כוללות בין היתר בלבול, האטת זמן התגובה לגירויים, ישנוניות, עצירות, יובש בפה, חולשת שרירים, פריחה עורית, בעיות זכרון, סחרחורת, רעד קל באצבעות, כאבי ראש ועוד.
בקנדה התרופה משמשת לטיפול כתרופה משלימה בהתקף מיוקלוני, פרכוס חלקי מורכב ופרכוס טוני-קלוני. בארצות הברית היא משמשת החל משנת 2011 לטיפול בתסמונת אפילפטית הנקראת לנוקס-גסטו ובנוסף נעשה בה שימוש לטיפול בפרכוס חלקי מורכב וסטטוס אפילפטיקוס. אחד החסרונות המרכזיים של התרופה הוא שהמטופלים מפתחים אליה בשימוש ממושך סבילות והשפעתה הולכת ופוחתת ככול שמתמשך השימוש.
בנוסף לכך, התרופה יוצרת תלות כאשר היא נמצאת בשימוש לטווח ארוך והפסקה פתאומית של הטיפול עשויה לגרום להופעת תסמיני גמילה. הסיכוי לחוות תסמיני גמילה גבוה יותר ככול שמשך השימוש ארוך יותר והמינון גבוה יותר.
קלונאזפאם (Clonazpam, קלונקס, ריווטריל)
קלונאזפאם שייכת למשפחת הבנזודיאזפינים אף היא. תרופה זו הינה בעלת השפעה מרדימה, מרפת שרירים ונוגדת חרדה, בנוסף להיותה תרופה אנטי אפילפטית. זמן מחצית החיים של תרופה זו נע בין 18-56 שעות ולפיכך היא התרופה בעלת ההשפעה הממושכת ביותר מכל התרופות במשפחת הבנזודיאזפינים.
בקלונאזפאם נעשה שימוש נרחב. כך לדוגמה ה- FDA (מנהל המזון והתרופות האמריקאי) נתן את אישורו להשתמש בתרופה לטיפול בהתקפים מיוקלוניים ובהתקפי ניתוקים. במחקר מפורסם נמצא כי התרופה יעילה להפחתת תדירות ההתקפים בחולים הסובלים מאפילפסיה מרובת מוקדים או אפילפסיה כללית, כאשר היא ניטלת בשילוב עם למוטריג'ין וולפוראט וישנם חולים מסוימים הסובלים מאפילפסיה העמידה לטיפול תרופתי, שיוכלו להפיק תועלת רבה גם כן מתרופה זו.
כמו כן התרופה משמשת לטיפול באפילפסיה בילדים ויעילה גם כן לטיפול בסטטוס אפילפטיקוס. בנוסף לטיפול באפילפסיה, משמשת התרופה לטיפול בהפרעת פניקה, הפרעות חרדה, פאראסומניה, עוויתות שרירים על רקע מחלת לו גריג, טיפול ראשוני בפסיכוזה חריפה או מאניה ועוד.
דיאזפאם (Diazepam, ואליום, אסיול, דיאז)
תרופה זו שייכת גם כן למשפחת הבנזודיאזפינים וניתנת לנטילה בעזרת פתילה דרך החלחולת, בהזרקה תוך שרירית, עירוי תוך ורידי או באופן פומי. התרופה משמשת בין היתר לטיפול בנדודי שינה, הפרעות חרדה ותסמינים חמורים של גמילה מסמים אופיאטיים או אלכוהול. השימוש בתרופה זו כתרופה העיקרית לטיפול ארוך טווח במחלת האפילפסיה נחשב לנדיר יחסית. זאת כיוון שתוך שישה חודשים עד שנה אחת בלבד של טיפול מתפתחת סבילות להשפעה נוגדת הפרכוסים של התרופה. אי לכך, התרופה משמשת בעיקר לטיפול בסטטוס אפילפטיקוס או כטיפול משלים בסוגי אפילפסיה אחרים.
אין להשתמש בתרופה זו אם המטופל סובל ממקרה חמור של תסמונת דום נשימה בשינה, אם המטופל משתמש בסמים או באלכוהול, אם המטופל סובל מדיכאון חמור המלווה בין היתר במחשבות אובדניות או אם המטופל סובל ממחלה הקשורה בבעיות שליטה בשרירים וקואורדינציה כמו לדוגמה חולשת שרירים חמורה או אטקסיה. תופעות הלוואי של התרופה הן ישנוניות, דיכאון, אמנזיה ובעיות קואורדינציה.
ראו גם:
תרופות לטיפול בהתקפים אפילפטיים – חלק ב'
