אמנם לא ניתן לרפא לחלוטין את מחלת הטרשת הנפוצה, אולם לשמחתם של החולים בה מציעה כיום הרפואה המערבית מספר תרופות, העוזרות בהתמודדות עם הסימפטומים הלא פשוטים, הנלווים לה.
אחת מהן היא טקפידרה (Tecfidera), המכונה גם "דימתיל פומרט". במדובר בתרופה המיועדת לחולים במחלה הסובלים מהתקפים הפוגתיים והיא עוזרת בהפחתת הדלקתיות, הנוצרת בזמן המחלה. היא מגנה על תאי העצב ויכולה, על פי מחקרים שבוצעו, גם להפחית משמעותית את מספר ההתקפים (כמעט בחצי).
מהי התרופה?
הטקפידרה, שמאושרת לשימוש כיום על ידי ה – FDA, מיועדת, כאמור, לסובלים מטרשת נפוצה ונחשבת לאחת מהתרופות פורצות הדרך בתחום זה.
התרופה יצאה לשיווק בתום סיומם של שני מחקרים גדולים מאד, שבחנו את מצבם של 2400 חולים בטרשת נפוצה מסוג התקפי, כשאחד המחקרים ביצע השוואה בין שתי קבוצות, שכל אחת מהן קיבלה מינונים של התרופה, לקבוצה שקיבלה פלצבו.
תוצאות המחקרים הפתיעו את החוקרים והרשימו אותם באופן בלתי רגיל. במחקר הראשון נמצא כי הקבוצה שקיבלה מינינום שונים של התרופה ניכר כי מספר ההתקפים פחות בלמעלה מ – 50 אחוזים, בהשוואה לקבוצה שקיבלה פלצבו. בבדיקות MRI שבוצעו בקרב המטופלים שקיבלו את התרופה, נמצא כי חלה הפחתה של בין 60 אחוזים ל – 80 אחוזים במספר הנגעים, בהשוואה לאלה שקיבלו את הפלצבו.
איך טקפידרה פועלת?
התרופה מתבססת על תרכובת ייחודית, הגורמת להפעלת מסלול תאי בשם NRF2. הרכיבים שבה מגנים על תאי העצב וגורמים להפחתת פעילותה המזיקה של מערכת החיסון. אלה, הינם שני פרמטרים בולטים מאד במחלת הטרשת הנפוצה, שנדרש למצוא מענה מתאים להם כדי להתמודד איתה.
המסלול התאי מוביל להפחתת הציטוקינים, הגורמים לדלקות, ולהפעלת מערכת החיסון. היכולת לתגבר ולחזק את המסלול התאי יכול להוביל להפחתה משמעותית בנזק התאי עצמו ולשיפור במצב החולים.
אופן השימוש בטקפידרה
בניגוד למרבית התרופות המיועדות לסובלים מטרשת נפוצה, תרופה זו איננה ניתנת באמצעות זריקה או כעירוי וורידי, אלא כטיפול ויראלי, כלומר בבליעה דרך הפה. את התרופה, שמגיעה ככדור לבליעה, יש ליטול בין פעמיים לשלוש פעמים בכל יום.
תופעות לוואי של התרופה
תרופה זו, ולאור המחקרים שבוצעו בתחום, נמצאה כבטוחה לשימוש. לא התגלו תופעות לוואי חריגות או שיעור מוגבר מאד של זיהומים או אפילו גידולים ממאירים, כפי שצפוי לקרות לאחר שימוש בתרופות, המשפיעות על המערכת החיסונית. תופעות הלוואי שנצפו במהלך המחקרים היו בעיקר הסמקה בעור, תחושת חום וגם כאבי בטן, אולם אלו חלפו מעצמן בתוך תקופה של חודש עד חודשיים מרגע תחילת הטיפול.
התרופה גורמת להפחתה בכמות הלימפוציטים שבדם (התאים המגנים על הגוף), אך יחד עם זאת, לא נראו סימנים לזיהומים חמורים. בנוסף, היא גורמת גם לעלייה באנזימי הכבד, אך לא ניכר היה בקרב הנבדקים כי הם סובלים מפגיעה משמעותית כלשהי בכבד.
