נכון להיום ישנן עשרות תרופות אנטי אפילפטיות שונות הנמצאות בשימוש, כאשר כל אחת ואחת מהתרופות עלולה לגרום להופעת תופעות לוואי מסוימות, שחשוב לתת עליהן את הדעת.
ישנן תופעות לוואי המופיעות בשכיחות גבוהה מאוד, הפוגעות בעשרה אחוז ואף יותר מהמטופלים, אחרות נדירות ביותר, ישנן הגורמות לבעיות קלות שכמעט אינן מורגשות ואילו ישנן תרופות שעלולות לגרום למצב מסכן חיים.
כמו כן ישנן תרופות אנטי אפילפטיות המסוגלות להשפיע על תרופות אחרות שנוטל המטופל ולשנות את רמתן בדם. יחסי גומלין אלה נקראים אינטראקציה בין תרופתית וגם למצב זה חשוב להתייחס כאשר רושמים למטופל תרופות אנטי אפילפטיות. מעבר לכל זה ישנן תופעות לוואי המופיעות בסמוך לנטילת התרופה בפעם הראשונה, ישנן המופיעות לאחר מספר שעות או ימים וכן ישנן המופיעות לאחר שימוש ארוך טווח בלבד.
ישנן גם תרופות הגורמות לתופעות לוואי רק במצבים ספציפיים. כך לדוגמה ישנן תרופות הנחשבות לבטוחות מאוד לשימוש, האסורות לשימוש במהלך ההיריון שכן הן עשויות להשפיע על ההתפתחות התקינה של העובר. באותה הנשימה יש לציין כי ישנן תרופות אנטי אפילפטיות שונות שאסורות לשימוש במהלך ההנקה, אם כי אין זה מן הנמנע שתרופה שתהיה אסורה לשימוש במהלך ההיריון, תהיה בטוחה לשימוש בהנקה.
תרופות ממשפחת הברביטורטים
התרופות השייכות למשפחת הברביטורטים הינן בעלות השפעה מרגיעה שכן הן מאטות את הפעילות במערכת העצבים המרכזית. ישנן תרופות אנטי אפילפטיות רבות במשפחת תרופות זו כשבין היתר מדובר בפנוברביטל, מתילפנוברביטל, מתרברביטל ובארבקסאלקון. התרופות השייכות למשפחת תרופות זו עשויות לגרום לאובדן התיאבון, סחרחורות, חולשה רבה, טשטוש, ישנוניות, בחילות והקאות. תופעות חמורות אך פחות שכיחות הן שינויים לא צפויים במצב הרוח, תנועות עיניים לא רצוניות, חום גבוה והפרעות שונות בראייה.
אלכוהולים ארומטיים אליליים
במשפחה זו ניתן למצוא תרופה אנטי אפילפטית אחת בלבד הנקראת סטיריפנטול. תרופה זו משמשת לטיפול באפילפסיה מיוקלונית חמורה בגיל הרך. תופעות הלוואי העיקריות המופיעות בעקבות נטילת סטיריפנטול נובעות כתוצאה מעלייה בריכוזי תרופות אנטי אפילפטיות אחרות בדם. כך לדוגמה כאשר נוטלים אותה יחד עם סודיום ולפוראט, היא בדרך כלל גורמת לבחילות והקאות במטופלים. ניתן לצמצם את הסיכוי לתופעות לוואי אלו ואחרות פשוט על ידי הפחתת המינונים של התרופות האחרות הניטלות בשילוב עמה.
בין היתר התרופה גורמת להגברת היעילות של פניטואין, פרימידון, פנוברביטל, דיאזפאם, קלובאזאם וקארבאמזפין.
בנזודיאזפינים
התרופות במשפחה זו הינן בעלות תכונות נוגדות חרדה, היפנוטיות, נוגדות פרכוסים, מרפות שרירים ואף גורמות לאמנזיה. התרופות המשמשות לטיפול באפילפסיה השייכות למשפחת הבנזודיאזפינים הן לוראזפאם, מידאזולאם, דיאזפאם, קלוראזפאט, קלונאזפאם וקלובאזאם. אחת הבעית המרכזיות הקשורות לשימוש בתרופות במשפחה זו היא התפתחות מהירה מאוד של סבילות. המשמעות היא שתוך זמן קצר יחסית, ההשפעה הנוגדת פרכוסים של התרופות במשפחה זו נחלשת ופוחתת.
תופעות לוואי נוספות של התרופות במשפחה זו הן האטת זמן התגובה לגירויים, יובש בפה, כאבי ראש, בלבול, חולשת שרירים, פריחה עורית, סחרחורות, עצירות, נטייה לישנוניות ועוד. המשתמשים מפתחים במהירות רבה מאוד תלות בתרופות במשפחה זו ולכן הפסקה פתאומית מעמידה את המשתמש בסיכון לתסמיני גמילה.
קארבוקסאמידים
במשפחה זו אנו מוצאים את האסליקרבאזפין, אוקסקאראזפין וקארבאמזפין. התרופות במשפחה זו עלולות לגרום לבעיות קואורדינציה, הפרעות שונות במערכת העיכול, מיגרנות וכאבי ראש, נמנום וסבילות נמוכה לאלכוהול. כמו כן במקרים פחות שכיחים התרופות עלולות לגרום להפרעות בקצב הלב, ראייה כפולה או ראייה מטושטשת, אנמיה אפלסטית, ירידה בספירת התאים הלבנים, החמרה במקרה של תת פעילות בלוטת התריס ועוד.
ישנה תופעה ייחודית ביותר המופיעה בחולים הנוטלים קארבאמזפין הבאה לידי ביטוי בשמיעה של תווים בגובה הלא נכון, כשבעיקר מדובר על הנמכת הצלילים בחצי טון. אי לכך, חולה הסובל מתופעה זו ישמע את התו סי כאשר יושמע לו התו דו. בנוסף לכך, ישנם חולים השומעים את הצלילים דווקא גבוה יותר משהם נשמעים במציאות. מטבע הדברים רוב המטופלים כלל לא שמים לב לשינויים אלו בגובה הצלילים ובכל מקרה מדובר בתופעות החולפות לאחר הפסקת הטיפול.
תרופה זו באופן ספציפי עשויה לגרום להחמרה של סוג מסוים של אפילפסיה הנקרא אפילפסיה מיוקלונית של גיל הנעורים. אי לכך, לפני שרושמים את התרופה יש לוודא מעבר לכל צל של ספק שהמטופל לא סובל מתסמינים המתאימים לתסמונת אפילפטית זו. גם התרופות במשפחה זו עשויות להשפיע על ריכוזן של תרופות אחרות בדמם של החולים וחשוב להכיר את כל האינטראקציות האפשריות.
פראמפאנל (פייקומפה)
פייקומפה היא תרופה חדשה יחסית לטיפול באפילפסיה בסובלים מפרכוסים חלקיים מעל גיל 12. תופעות הלוואי השכיחות ביותר של התרופה הן ורטיגו, עלייה במשקל, זיהום בדרכי הנשימה העליונות, חוסר שקט, עייפות מוגברת, ישנוניות, סחרחורות, ראייה מטושטשת, שינה מרובה, נטייה לתוקפנות ודיסארתריה, כלומר דיבור איטי, חלש ולא מתואם. בנוסף לכך במקרים חריגים התרופה עלולה לגרום לאירועים פסיכיאטרים חריפים הכוללים התנהגות מאיימת, מחשבות רצחניות ואלימות פיזית.
ראו גם:
