קרטוקונוס (קרנית חרוטית) היא מחלה הגורמת לשינוי בצורה של הקרנית. הקרנית ממוקמת בחלק הקדמי של גלגל העין ואחראית לשני שליש מתשבורת האור. באופן תקין באדם הבריא, עקמומיות הקרנית נותרת קבועה וזאת בניגוד לעדשה, המשנה את עקמומיותה בהתאם לצורך.
ככל שהמחלה מתקדמת, הקימור של הקרנית הופך לפחות אחיד ובמקום צורת כיפה, לובשת הקרנית צורת חרוט. המחלה ברוב המקרים לא גורמת לעיוורון מוחלט, אם כי היא בהחלט גורמת לירידה משמעותית בראייה.
מה הם הגורמים לקרטוקונוס?
המחלה תוארה לראשונה כבר במאה השמונה עשרה ולאורך 250 השנים האחרונות חוקרים רבים ניסו להבין את המנגנונים שגורמים להתפרצותה בחולים. למרות זאת, נכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא הגיעו החוקרים להסכמה בנוגע לאטיולוגיה המדויקת של המחלה. להלן כמה מהתיאוריות המרכזיות הרווחות כיום בנושא זה:
- גורמים גנטיים – במספר מחקרים נמצא כי ישנן משפחות בהן מספר בני משפחה לקו במחלה ובעקבות זאת חוקרים רבים סבורים כי מדובר על מחלה בעלת מרכיבים גנטיים מסוימים. כמו כן, נמצא כי אדם בעל תאום זהה שסובל מקרטוקונוס נמצא בסיכון מוגבר במיוחד לסבול מהמחלה בעצמו וכן נמצא כי המחלה פוגעת בשכיחות גבוהה בסובלים מתסמונת דאון. עם זאת, עדיין לא ברור אילו גנים בדיוק מעורבים באטיולוגיה של המחלה.
- פעילות אנזימטית מוגברת – במספר מחקרים נמצא כי התפתחות המחלה קשורה לעלייה ברורה בפעילות של מספר אנזימים הגורמים לפירוק הקולגן בקרנית במקביל לירידה בפעילות של מעכבי פרוטאזות. התהליכים הנ"ל הופכים את הקרנית לפגיעה יותר לנזקי החמצון של הרדיקלים החופשיים. כתוצאה מכך, הקרנית הולכת ונהיית דקה יותר והלחץ התוך עיני מוביל לעיוות בצורת הקרנית ולבליטה שלה כלפי חוץ.
- גרד של העיניים – ככל הנראה קרטוקונוס יכולה להתפתח גם על רקע מיקרו טראומות בקרנית שמופיעות בדרך כלל על רקע גירוד אינטנסיבי. זוהי ככל הנראה הסיבה לכך שאחת המחלות הקשורות לקרטוקונוס היא דלקת אביבית בילדים. מחלה זו מתפתחת על רקע אלרגי ומתאפיינת בעיקר בגרד חמור בעיניים.
- מחלות ומצבים רפואיים שונים – בין היתר המחלה קשורה ככל הנראה לדלקות עיניים המופיעות על רקע אלרגי, מצבי דלקת כרוניים שונים בעיניים, אסטמה, אקזמה, תסמונת אלפורט ועוד.
מה הם התסמינים של קרטוקונוס?
בשלב המוקדם של המחלה, בדרך כלל תתרחש פגיעה בראייה שמזכירה מאוד כל פגיעה בראייה שמקורה בבעיה בתשבורת התקינה של האור. בשלב הזה בדרך כלל החולה יפנה לאופטומטריסט להתאמת משקפי ראייה או עדשות מגע. ככל שהמחלה מתקדמת, הראייה ממשיכה להידרדר ולעתים בקצב הולך וגובר. בשלב מסוים הראייה הופכת למעורפלת ללא קשר למרחק בין העצם עליו החולה מסתכל לבין העין וכן מתרחשת פגיעה משמעותית ביכולת הראייה בחושך.
באופן כללי, התסמין המובהק ביותר של המחלה בשלבים הראשונים שלה הוא עלייה מתמדת במספר במשקפיים בדגש על עלייה בצילינדר. למעשה, לעתים העלייה בצילינדר משמעותית ומהירה יותר מהעלייה במספר. העיוות של העצמים בשדה הראייה והראייה המטושטשת מתפתחים בדרך כלל בקצב שונה בשתי העיניים.
בשלבים המתקדמים של המחלה מופיעים עיוותי ראייה שונים. המפורסם והמובהק שבהם נקרא monocular polyopia. העיוות בא לידי ביטוי בהופעה של מספר עצמים במקביל בזמן שמביטים על עצם אחד בלבד ("תמונות צללים"). במיוחד ניתן להבחין בעצמים הלא קיימים כאשר מסתכלים על עצם הממוקם על רקע קונטרסטי. כך לדוגמה כאשר מביטים על נקודת אור על רקע שחור, במקום לראות נקודה אחת בלבד, יופיעו בשדה הראייה נקודות רבות ללא שום סדר או תבנית.
כיצד מאבחנים קרטוקונוס?
בדרך כלל הראשון שמעלה את החשד לכך שהנבדק סובל מקרטוקונוס הוא האופטומטריסט. הסימנים הראשונים שמהווים עדות לקיום המחלה ושיש בהם כדי להעלות את החשד לכך שהאדם סובל מקרטוקונוס הם ירידה הולכת וגוברת בראייה המתרחשת באדם לקראת סוף העשור השני לחייו. האופטומטריסט יכול לבצע בעצמו מיפוי ממוחשב של הקרנית, אך בדרך כלל הנבדק יופנה לרופא עיניים להמשך בירור.
לפני שמתחילים את התהליך האבחנתי יש לתשאל את הנבדק בנוגע לתסמינים מהם הוא סובל, ליטול אנמנזה רפואית מלאה וכן לברר בנוגע לכל גורם סיכון שמהווה את מנת חלקו של הנבדק כמו קרוב משפחה שסובל מקרטוקונוס, מחלות עיניים מסוימות שסבל מהן בעבר ועוד.
סימנים נוספים שמהווים עדות למחלה ניתן למצוא על ידי קרטומטריה ידנית, רטינוסקופיה וכן לעתים ניתן לאבחן את המחלה על ידי שימוש במנורת סדק. עם זאת, את ההידקקות ואת ההתקמרות של הקרנית לא ניתן יהיה לאבחן בבדיקות פשוטות יחסית אלו אלא אם כן מדובר בשלבים המתקדמים של המחלה. לפיכך האמצעי האבחנתי המרכזי הוא טופוגרפיה (מיפוי ממוחשב) של הקרנית. המיפוי הממוחשב מאפשר להדגים את הקמירות היחסית בכל נקודה ונקודה על פני הקרנית.
בדיקה חשובה נוספת שיש לבצע בתהליך האבחון של קרטוקונוס היא פאכימטריה, המאפשרת למדוד במדויק את עובי הקרנית. הבדיקה מבוססת על טכנולוגיית אולטרסאונד ומאפשרת לקבל נתונים על עובי הקרנית באזורים שונים על פני הקרנית. ככל שהמחלה מתקדמת, כך הקרנית נהיית דקיקה יותר בשיא אזורי הקמירות. הפרמטרים המרכזיים באמצעותם מגדירים את מידת החומרה של המחלה הם עקמומיות החרוט, עצמת העדשה המקסימלית ועובי הקרנית.
כיצד מטפלים בקרטוקונוס?
בשלבים המוקדמים של המחלה ניתן לטפל בבעיות הראייה בעזרת משקפי ראייה ולאחר מכן באמצעות עדשות מגע. ככל שהמחלה מחמירה, יש לעבור לטיפולים פולשניים ורדיקליים יותר כשבין היתר מדובר על השתלת טבעות בקרנית, הגורמות לשיפור במידת הקמירות שלה.
בין 11-27 אחוז מהחולים מגיעים למצב שבו לא ניתן עוד לשפר את הראייה בשום אמצעי. בקרב החולים האלו מבצעים ניתוח להשתלת קרנית או השתלת קרנית שכבתית קדמית (החלפת שלוש השכבות העליונות של הקרנית בלבד).
