פיבורמיאלגיה, או בשמה העברית "דאבת", היא מצב שפשוט לא יכול להיות פשוט. זוהי תסמונת המתייחסת לרוב לכאבים בשרירים וברקמות החיבור הסיביות שלהם. פיברומיאלגיה באה לידי ביטוי מוחשי בכאבים ממשיים ומפושטים בשרירים, ברגישות משמעותית בלחיצה באזורים הבעייתיים, בהרגשת קיפאון (בעיקר בבוקר), בעייפות כרונית, בקשיים לשמור על ריכוז ועוד.
אין הגדרה חד משמעית של פיבורמיאלגיה מבחינת דפוסי הכאב, כאשר הקולג' האמריקאי למשל מגדיר פיבורמיאלגיה לאחר כאבים בארבעת רביעי הגוף ובעמוד השדרה למשך שלושה חודשים ומעלה, כמו גם מציאת 11 מ-18 ה"נקודות הרגישות" בבדיקה המבוססת על מישוש באמצעות האצבע.
פיברומיאלגיה נפוצה יותר בקרב נשים לעומת גברים, וניתן לטפל בה בדרכים שונות. אבל מה הקשר בינה לבין בעיות שונות בבלוטת התריס? האם תפקוד לקוי של בלוטת התריס עלול להביא לבעיה ולהחריף אותה? המאמר הנוכחי יספק את התשובה לשאלה החשובה הזו.
הגורמים האפשריים לפיבורמיאלגיה
כבר בנקודת ההתחלה חשוב להדגיש כי אין כיום תשובה חד משמעית בקהילה הרפואית לשאלת הגורמים הספציפיים המביאים לפיבורמיאלגיה, כאשר ההנחה כיום היא שמדובר בשילוב בין מספר גורמים: נטייה גנטית, טראומות גופניות (למשל חבלות באזור הצוואר), תסמונות נפשיות, מחלות זיהומיות ועוד. בהקשר הנוכחי, ראוי להדגיש שהתיאוריה המטאבולית מתייחסת אל פיבורמיאלגיה כבעיה הנוצרת בעקבות בעיה בחילוף החומרים, שכבר מכניסה אותנו לעובי הקורה.
בהקשר הנוכחי, הנחת הבסיס כיום היא ששימוש לא תקין בהורמון של בלוטת התריס עלול להביא לאותה בעיה בחילוף החומרים, ובהמשך לכך גם למחלת פיבורמיאלגיה. שימו לב שייתכן הקושי גם אם בדיקות הדם של בלוטת התריס יצביעו על תוצאה תקינה, פחות או יותר, מכיוון שהבעיה עלולה להיגרם מניצול לא אידיאלי של הגוף את ההורמון. סיבה אפשרית אחרת שמחדדת את הקשר בין בלוטת התריס לבין פיבורמיאלגיה קשורה להמרה של ההורמון T4 בבלוטת התריס להורמון T3, מה שמביא לכך שהתאים עצמם מקבלים כמות קטנה של T3.
אפשרויות הטיפול בבעיה
בפיבורמיאלגיה אפשר לטפל באופנים שונים, כאשר מטבע הדברים אנחנו נישאר כאן בשדה המשחק המטאבולי. המטרה של הטיפולים היא להקטין את השפעת ההתנגדות של הגוף להורמון בלוטת התריס, ולמקסם את אופן השימוש בו. אחד הפתרונות המובילים בהקשר הזה הוא טיפול באמצעות מינונים דרסטיים של הורמון בלוטת התריס, וטיפול באמצעות ההורמון T3 כאשר יש יסוד סביר להניח שעיקר הבעיה הוא בכמות קטנה של הורמונים המומרים ל-T3. הטיפול ההורמונלי נועד להגדיל את קצב חילוף החומרים בגוף, ובכך להעלים את תסמיני הפיבורמיאלגיה תוך כדי שיפור המצב.
יש להדגיש שבדומה לסוגים אחרים של טיפולים, גם במקרה הזה הטיפול ההורמונלי לבדו עשוי שלא להספיק. תחת זאת יש צורך בשילוב בין מספר טיפולים, בין אם תרופות (נחשבות למוגבלות יחסית להתמודדות עם הבעיה, בטח בטווח קצר), תוספי תזונה, הקפדה על תזונה נכונה, התמדה בפעילות גופנית וכן הלאה.
רק שילוב בין מספר גורמים יאפשר לגוף לעמוד בדרישות המטאבוליות של המצב ה"חדש" של חילוף החומרים. הפעילות הגופנית כאן אינה בהכרח סטנדרטית, אלא שמה לה למטרה לאמן ולחזק את השרירים, לשפר את סיבולת לב הריאה (אימונים אירוביים), להפחית את מתח השרירים באמצעות תרגילי הרפיה וכן הלאה.
מניחים כיום כי לפיבורמיאלגיה יש מימד התנהגותי לא מבוטל, כך שרצוי להקפיד על טיפולים שלוקחים את ההתנהגות בחשבון – שינוי לטובה של אורח החיים יכול רק לתרום מהבחינה הזו. כך מומלץ להקפיד על אורח חיים רגוע ככל האפשר, להקטין את מימד הלחץ ולבצע פעילויות המקושרות אצלנו להנאה ולפנאי. ברור שזה לא יכול להזיק לגוף גם מבחינות אחרות.>
