סרטן בלוטת התריס תוקף מדי שנה כאלף ישראלים. יש למחלה הזו מספר גורמים אפשריים, וגם אוכלוסיות שנמצאות בקבוצת סיכון גבוהה יותר (לדוגמא נשים).
בדומה לסוגי סרטן אחרים, גם כאן הסיכויים להתמודדות מוצלחת עם המחלה עולים שבעתיים כאשר מאבחנים אותה בשלב מוקדם יחסית.
האבחון עצמו לא פשוט מכיוון שלא תמיד יש למחלה תסמינים ברורים, כך שמגלים אותה פעמים רבות "במקרה". בין התסמינים שכן קיימים אפשר למנות צרידות בקול מסיבה שאינה מוסברת, הופעת גושים בצוואר (גם אם אינם כואבים), קשיים בבליעה, קשיי נשימה, כאבי גב (באזור עמוד השדרה) ועוד.
כאשר חשים תסמינים אלה או אחרים רצוי לבקר אצל גורם רפואי, שיכול להיות רופא המשפחה, מומחה בתחום האנדוקרינולוגיה או רופא אף אוזן גרון. איש המקצוע יתשאל את האדם הנבדק ויפנה אותו לעבר בדיקות משלימות במידת הצורך. שימו לב שפעמים רבות נדרש שילוב של מספר בדיקות לקבלת התמונה המלאה.
בדיקת דם
בדיקת האבחון הראשונה לסרטן בלוטת התריס, כמו שורה ארוכה של בעיות רפואיות אחרות, היא בדיקת דם. הבדיקה באה -למדוד את הרמה של ההרומונים בבלוטת התריס (בעיקר רמות ה-T3, T4 או TSH), לצד מדדים כלליים המצביעים על הבריאות של האדם. בחלק מהמקרים יתבוננו ברמת הקלציטונין, אותו הורמון שבלוטת התריס אחראית לייצורו. באמצעות כמות לא תקינה של קלציטונין אפשר ללמוד לעיתים על סרטן המתפתח בבלוטת התריס.
אולטרה סאונד
הבדיקה המשמעותית השניה לאבחון סרטן בלוטת התריס הוא אולטרה סאונד, אותה בדיקה שמבצעים בנסיבות אחרות שעשויות להיות משמחות יותר (הריון אצל אישה, לדוגמא). באמצעות הבדיקה בוחנים את החלק הפנימי בצוואר, בלוטת התריס ולרוב גם בלוטת הלימפה, שהסרטן עלול להתפשט אליה. באמצעות בדיקת האולטרה סאונד אפשר לאתר ציסטות, גושים מוצקים וסיכונים אחרים.
ביופסיה
הגורם הרפואי עשוי להורות על ביצוע ביופסיה במטרה ללמוד האם יש לאדם הנבדק סרטן בבלוטת התריס. בדיקה זו מבוססת על החדרה של מחט לגוש הצוואר ושאיבה של דגימת תאים (לרוב כיוון המחט ייעשה באמצעות אולטרה סאונד). המחט בה נעשה שימוש יכולה להיות עדינה (F.N.A) או עבה (Core Biopsy), כשהשאיפה כמובן היא לעשות ביופסיה באמצעות מחט עדינה.
המחט העבה תישמר למצבים בהם אי אפשר לבצע ביופסיה בצורה עדינה, כאשר המחט העדינה לא אספה מספיק תאים או שלא ניתן היה להגיע לאבחנה חד משמעית לאחר הביופסיה מבוססת המחט העדינה. יש לציין שביופסיה כמכלול לא יעילה באיתור כל סוגי סרטן בלוטת התריס, כאשר היא לא תבחין בעיקר בסרטן מהסוג הפוליקולרי.
הקו השני של הבדיקות
הבדיקות שהוזכרו מעלה משמשות בדרך כלל כדי לדעת על הימצאות הסרטן בבלוטת התריס, במידת ודאות זו או אחרת. אלא שסוג אחר של בדיקות עשוי להתבצע בהמשך עם תכלית נוספת, חשובה לא פחות: לדעת היכן ממוקם הגידול החשוד כסרטני והאם הוא התפשט לאזורים אחרים בגוף.
למטרה הזו נהוג לבצע סריקת CT, הלא היא סריקה בתלת מימד של האיברים השונים בגוף. בדיקת CT נחשבת לפשוטה יחסית לביצוע במצב הרפואה המתקדמת של היום, אבל היא מצריכה צום מאכילה ומשתייה לפני הבדיקה. כמו כן, היא לא מתאימה לאנשים הסובלים מאסתמה או מאלרגיה.
בדיקה אפשרית אחרת היא סריקת MRI, או בשמה העברי: הדמיית תהודה מגנטית. באמצעות הבדיקה הזו, שנערכת לרוב כחצי שנה, מקבלים תמונות תחך רוחביות של גוף האדם. בדיקות פוטנציאליות אחרות הן בחינת מיתרי הקול או סריקת PET-CT. ניתן לשלב בין אמצעי בדיקות שונים, כשמקובל בעיקר השילוב שבין CT ל-PET.
>
