סיבוכים בטרשת נפוצה

טרשת נפוצה (MS) היא מחלה בלתי צפויה העשויה להתקדם לאורך הזמן. למרות שטיפולים חדשים מסייעים להאטת התקדמותה, ככל שהיא מתקדמת, היא גורמת לסיבוכים.

אך גם אם מתעוררים סיבוכים, קיימות שיטות התמודדות. סיבוכי טרשת נפוצה שונים מהתסמינים, שעשויים לכלול עייפות, קהות חושים, תחושות עקצוץ, בעיות תנועה, בעיות ראייה, שינויים בתפקוד שלפוחית השתן או המעיים, ובעיות עם זיכרון וריכוז.

סיבוכים הם הבעיות הנובעות מתסמיני טרשת נפוצה. לדוגמא, אחד התסמינים, הבעיות בריקון מלא של השלפוחית, עלול להציב את החולה בסיכון לפתח סיבוך טרשת נפוצה כגון זיהום בדרכי השתן.

זיהומים בדרכי השתן (UTI)

תסמינים בדרכי השתן של טרשת נפוצה עשויים להתרחש בשל אותות עצב משובשים לשרירים השולטים על פתיחת שלפוחית השתן. התסמינים עשויים לכלול הטלת שתן תכופה, חוסר יכולת להחזיק שתן, וריקבון חלקי של שלפוחית השתן. תפקוד לקוי של השלפוחית, מוביל לבריחת שתן, וריקבון הוא אובדן שאינו רצוני של שתן, העשוי להיות מצב מלחיץ ומביך.

שתן שנותר בשלפוחית השתן עלול לגרום לזיהומים בדרכי השתן, העלולים להתפשט לכליות, ולגרום לכאב וחום. שיטות התמודדות כוללות:

• הימנעות ממשקאות המכילים קפאין.
• שתיית שש עד שמונה כוסות מים ביום.
• תכנית שימוש בשירותים אחת לשעתיים עד ארבע שעות כדי לסייע באימון השלפוחית.
• שיתוף פעולה עם הרופא למציאת תרופות המסייעות למניעת סיבוכים בשלפוחית השתן.
• שימוש בצינור קטטר לניקוז השלפוחית, אם יש צורך.

אוסטיאופורוזיס וטרשת נפוצה

אם החולה הופך להיות לא פעיל כתוצאה מטרשת נפוצה מתקדמת, הוא מסתכן בהתפתחות אוסטיאופורוזיס. העדר פעילות גופנית נושאת משקל עשוי לגרום לעצמות לאבד צפיפות. בסופו של דבר, העצמות עשויות להיות כה חלשות, עד שהן נשברות. תרופות סטרואידים המשמשות לעיתים לטיפול בטרשת נפוצה, עשויות אף הן להוסיף לסיכון זה.

השיטות הבאות עשויות לסייע בשמירת עצמות בריאות:

בדיקות לאוסטיאופורוזיס – עם בדיקות רנטגן בחשיפה נמוכה.

שמירת הבריאות – באמצעות הגבלת אלכוהול, הגברת פעילות גופנית נושאת משקל, הימנעות מעישון והימנעות מחשיפה לעישון פסיבי.

ויטמינים – יש להתייעץ עם הרופא לגבי הצורך בוויטמין D וסידן, והאם קיים צורך בתרופות להגדלת צפיפות העצם.

פצעי לחץ

אם טרשת נפוצה מתקדמת גורמת לחולה להשקיע יותר מדי זמן בישיבה או שכיבה, העור מתחיל להיסדק, מה שמוביל ללחץ כיבים. פצעים אלו מתרחשים בשל לחץ מתמיד המפחית את זרימת הדם אל העור ורקמות אחרות. הפצעים עשויים להתחיל כאזור דהוי על העור ומתקדמים לכיבים פתוחים. אזורים נפוצים אחרים בגוף בהם מתרחשים פצעים הם הכתף, הישבן והעקבים.

השיטות הבאות עשויות לסייע בהגנה על העור:

• שתיית שפע נוזלים ואכילת תזונה בריאה.
• הקפדה על פעילות גופנית קבועה, ככל הניתן.
• שימוש בעזרים לתנועה.
• שימוש במזרנים או כריות מיוחדים.
• שימוש בתחבושות מיוחדות וטיפולים רפואיים אם מתפתחים פצעי לחץ.

דלקת ריאות

אם טרשת נפוצה מתקדמת מקשה על הבליעה, החולה עלול להיות בסיכון למזון או נוזלים העוברים לריאות. מצב זה מציב את החולה בסיכון לפתח זיהום או גירוי שנקרא דלקת ריאות. סיבוך זה עלול לגרום לחנק, שיעול, זיהום וקשיי נשימה.

השיטות העשויות לסייע בבליעה תקינה כוללות שינוי מזונות ומיקומים במהלך אכילה; הערכת קלינאי תקשורת; ביצוע תרגילים לחיזוק שרירי הבליעה; והתייעצות עם הרופא לגבי צינור האכלה, במידת הצורך.

דיכאון וטרשת נפוצה

דיכאון שכיח יותר בקרב חולי טרשת נפוצה, וגם בקרב החולים הסובלים מחרדה חמורה. סיבה אחת לכך היא הלחץ על החיים הנובע ממחלה כרונית ובלתי צפויה. טרשת נפוצה עשויה אף להשפיע באופן ישיר על הכימיה במוח, ולהוביל לדיכאון. תרופות מסוימות המשמשות לטרשת נפוצה עשויות להוסיף על הסיכון.

שיטות אלו עשויות לסייע בזיהוי דיכאון והתמודדות:

הכרת תסמיני דיכאון – עצב, עצבנות, העדר עניין בפעילויות, שינויים בשינה ובתיאבון, תחושות חוסר תקווה ומחשבות על מוות או התאבדות.

ייעוץ רפואי – יש ליידע את הרופא לגבי תסמיני דיכאון.

טיפול בדיכאון – באמצעות תרופות, טיפול בדיבור או טיפול משולב.

היכרות סיבוכי טרשת נפוצה עשויה לסייע לזהות אותם. שיתוף פעולה הדוק עם הרופא מאפשר לקבל את התסמינים ולשלוט בהם, וזוהי השיטה הטובה ביותר למניעת סיבוכים. גם עם הטיפול הטוב ביותר, הסיבוכים עדיין עשויי להתרחש, אך יש לזכור שתמיד קיימות אפשרויות התמודדות.