ישנם גורמים שונים המובילים לפעילות יתר של בלוטת התריס, בין אם מדובר בדלקת בבלוטה או בשימוש בתרופות מסויימות, אולם בחלק גדול מהמקרים המצביעים על קיומה של תופעה זה נמצא כי הגורם לכך נעוץ בקיומה של מחלת גרייבס.
מחלת גרייבס הנה מחלה איטואימונית המתבטאת ביצירת נוגדנים במערכת החיסון אשר משבשים את תפקודה של בלוטת התריס וגורמים לייצור מוגבר של הורמון תירוקסין 4. מצב זה מתבטא בין היתר במינון נמוך של הורמון tsh המופרש מבלוטת יותרת המח ומופקד על תפעול הבלוטה. מאחר ומדובר במצב בו הגוף תוקף את עצמו, הרי שאין דרך ממשית למנוע את היווצרות המחלה, כאשר לרוב היא קשורה ברקע גנטי ושכיחה בעיקר בקרב נשים מגילאי עשרים ומעלה.
התסמינים הנלווים למחלת גרייבס
התסמינים הנלווים למחלת גרייבס דומים ברובם לאותם סימפטומים המעידים על מצב של פעילות יתר בבלוטת התריס, בין אם מדובר בירידה במשקל, חולשת שרירים או הזעה, אולם מחלה זו מתאפיינת במספר תסמינים ייחודיים, כאשר הנפוץ מביניהם בא לידי ביטוי בבליטת יתר של העיניים (אקזופתלמוס).
בחלק מהמקרים תופעה זו לכשעצמה אינה מצריכה טיפול ועוברת עם הזמן, אולם במקרים אחרים היא מלווה בסימפטומים נוספים כמו- אי נוחות בעיניים ותחושה תמידית של דמע ואדמומיות. במקרים נדירים תופעה זו אף עלולה להוביל לפגיעה בראייה.
תופעה נוספת הנלווית למחלת גרייבס הנה בלוטת תריס מוגדלת הבאה לידי ביטוי בהתנפחותה של הבלוטה. לעתים תופעה זו עלולה לגרום לכאבים באזור הצוואר ולקשיים בנשימה, כך שבמקרים מסויימים יש צורך בכריתת חלקים מסויימים של הבלוטה, זאת לצורך מיגור הסימפטומים הנלווים לכך.
מחלת גרייבס עלולה להשפיע בנוסף גם על נשים הריוניות, כאשר בחלק מהמקרים העובר עלול לפתח תסמינים המאפיינים פעילות מואצת של בלוטת התריס. עם זאת, לרוב מדובר בתסמינים זמניים אשר מתפוגגים בהדרגה מספר חודשים לאחר הלידה.
גורמים למחלת הגרייבס
מכיוון שמדובר במחלה אוטואימונית, הרי שלא ניתן לדעת בוודאות מה גורם להתגבשות מחלה, שכן בניגוד למצב רגיל בו מערכת החיסון פועלת למיגור נגיפים המאיימים לתקוף את הגוף, הרי שבמקרה זה מערכת החיסון פועלת כנגד איבר זה או אחר.
במקרה של מחלת גרייבס, מערכת החיסון עושה שימוש בנוגדנים שהיא מייצרת לצורך גירוי בלוטת התריס, כאשר מינון הורמון ה- tsh המפעיל את בלוטת התריס יורד באופן ניכר זאת עקב אותם נוגדנים סוררים אשר משבשים את פעילותו וגורמים לייצור מוגבר של הורמון t4. הליך זה משבש את קצב חילוף החומרים ופוגע בפעילות הסדירה של הגוף.
בדרך כלל מחלת גרייבס נקשרת בגורמי סיכון מסוימים אשר עלולים להוביל להתפרצותה, בין אם מדובר במחלה תורשתית, טווח גילאים מסויים או במין החולה, כאשר לרוב נשים נוטות לפתח מחלה זו יותר מאשר גברים.
כיצד ניתן לאבחן גרייבס
לרוב, אבחון המחלה מורכב ממספר שלבים, כאשר בתחילה הרופא יתשאל את המטופל לגבי קיומן של בעיות הקשורות בבלוטת התריס בקרב בני משפחתו, שכן לרוב הפן התורשתי מהווה גורם חשוב בסיכון ללקות במחלה.
בהמשך תתבצע בדיקה פיזית, במהלכה ינסה הרופא לאתר סימפטומים חיצוניים אשר עלולים להעיד על קיומה של המחלה, בין אם מדובר בבליטת יתר של העיניים או בבלוטת תריס מוגדלת.
לאחר מכן המטופל יתבקש לבצע בדיקות דם לצורך הערכת תפקודה של בלוטת התריס, כאשר מינון נמוך מדי של הורמון tsh וכן מינון גבוה מדי של ההורמון תירוקסין 4, עלולים לאשש שאכן מדובר במחלת גרייבס.
בנוסף לבדיקת הדם, לעתים יש לבצע בנוסף בדיקת יוד רדיואקטיבי לצורך מדידת רמת התירוקסין בגוף, שכן ברגע שמתבצעת קליטה של חומר זה בבלוטת התריס, הדבר מעיד על ייצור מוגבר של הורמון התירוקסין, ממצא אשר עלול להעיד על קיומה של מחלת גרייבס.
דרכים לטיפול במחלת גרייבס
מכיוון שמדובר במחלה אוטואימונית, הרי שלא ניתן למגר כליל את הגורמים להיווצרותה, כך שהטיפול בה נועד בעיקר לצורך איזונה של בלוטת התריס, והפחתת התסמינים הנלווים למחלה.
ישנן דרכים שונות לטפל בגרייבס, כאשר בתחילה יש ליטול תרופות המיועדות לצורך הפחתת פעילות הבלוטה כמו- methimazol, זאת לצד תרופות חוסמי בטא לצורך הפחתת התסמינים הנלווים למחלה.
במקרים מסויימים, כאשר הטיפול התרופתי אינו מסייע לטיפול במחלה, לעתים יש צורך בטיפול ביוד רדיואקטיבי, זאת לצורך הרס הדרגתי של תאי הבלוטה והאטה ברמת פעילותה. עם זאת, לעתים טיפול זה עשוי להפחית את פעילות הבלוטה בצורה ניכרת, כך שלעתים יש להסתייע בטיפול תרופתי לצורך האצה מחודשת של הבלוטה.
כאשר הטיפולים המצויינים מעלה אינם מסייעים לתפקודה התקין של בלוטת התריס, לעתים נשקלת פעולה כירורגית לצורך כריתת חלק מהבלוטה או כולה, כאשר לאחריה יש להסתייע בטיפול תרופתי משלים לצורך שמירה על תפקוד יעיל ומאוזן של הבלוטה.
>
