טרשת נפוצה ועייפות

טרשת נפוצה היא מחלת חיסון עצמי שבה תאי מערכת החיסון תוקפים את החומר השומני שעוטף את הסיבים של מערכת העצבים הנקרא מיאלין.

מדובר על חומר שבלעדיו לא תיתכן העברה של סיגנלים מהמוח לאיברי המטרה ולפיכך המחלה באה לידי ביטוי במגוון רחב ביותר של תסמינים.

ישנם מספר סוגים של טרשת נפוצה שנבדלים זה מזה לפי קצב ההתקדמות של המחלה ולפי האופי הכללי שלה, אך בכל מקרה מדובר על מחלה שפוגעת באופן ניכר באיכות החיים של החולים היכולה להוביל לכדי נכות של ממש.

מעבר לתסמינים הקלאסיים של המחלה, החולים בטרשת נפוצה נמצאים בסיכון מוגבר לחלות במגוון רחב ביותר של מחלות כמו למשל סוכרת סוג 1, מחלות מעי דלקתיות, מגוון של הפרעות פסיכיאטריות ועוד.

נקודה מעניינת שיש לציין בהקשר של מאמר זה היא שבעוד שבקרב החולים בטרשת נפוצה קיים אחוז גבוה ביותר של סובלים מהפרעות שינה שונות, הרי שנראה שגם השכיחות המתועדת של הפרעות שינה כמו למשל אינסומניה או דום נשימה בשינה סובלת מתופעה של תת אבחון. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שהחולים בטרשת נפוצה סובלים משכיחות גבוהה במיוחד של עייפות.

עייפות כתסמין למחלה

לא זו בלבד שהעייפות מהווה תסמין משמעותי של טרשת נפוצה אלא שמדובר על תסמין שנחשב למטריד ביותר ולפוגע ביותר באיכות החיים בקרב החולים.

לפי מחקר עדכני שנערך בקרב אוכלוסיית החולים נמצא כי בין 76-92 אחוז מאוכלוסיית החולים דיווחו כי הם סובלים מעייפות ואילו בין 26-69 אחוז מאוכלוסיית המחקר דיווחו כי העייפות היא התסמין שגורם למוגבלות הרבה ביותר בחיי היומיום שלהם.

כיצד העייפות באה לידי ביטוי בחולי טרשת נפוצה?

העייפות ממנה סובלים החולים בטרשת נפוצה נבדלת מהעייפות הרגילה המוכרת לכולנו. להלן מספר אספקטים בהם שוני זה בא לידי ביטוי:

• ראשית, חשוב לציין כי מדובר על עייפות כרונית שבאה לידי ביטוי באופן יומיומי ואינה תלויה במספר שעות השינה.
• העייפות ממנה סובלים החולים בטרשת נפוצה הולכת ונהיית חמורה יותר ככל שהיום מתקדם.
• בניגוד לעייפות הרגילה, העייפות ממנה סובלים החולים מחמירה מאוד בעקבות שינויי מזג האוויר. כך למשל חולים רבים מדווחים כי רמת העייפות שלהם עולה בתגובה למזג אוויר חם ולח.
• העייפות הייחודית לחולים בטרשת נפוצה יכולה להופיע ללא כל התראה מוקדמת וללא כל הכנה מראש.
• מדובר באופן כללי על עייפות חמורה ביותר שקשה להתמודד עמה.
• כתוצאה מכך העייפות מגבילה מאוד את חייהם התקינים של החולים הסובלים ממנה.

כיצד מסווגים את סוגי העייפות השונים?

ישנן מספר שיטות לסווג את סוגי העייפות השונים. שיטת הסיווג הראשונה מחלקת את סוגי העייפות לפי האופי שלהם. לפי שיטה זו ישנם שני סוגי עייפות: עייפות כרונית ועייפות אקוטית. עייפות כרונית היא עייפות שמורגשת במשך למעלה ממחצית שעות היממה במשך של יותר משישה שבועות רצופים ואילו עייפות אקוטית היא עייפות שבאה לידי ביטוי בכבדות או ברפיון שהולכת ומחמירה במהלך שישה שבועות קודם לבדיקה.

כמו כן, ישנם שמסווגים את העייפות לשני סוגים בהתאם למקור שלה. לפי חלוקה זו ניתן לדבר על עייפות ראשונית שנגרמת בשל השינויים העצביים שמתרחשים ככל שהמחלה מתקדמת ועייפות משנית שנובעת מהתוצאות הפתולוגיות של הטרשת הנפוצה כמו למשל כתוצאה מהדלקת, מהדיכאון או מהיעדר של שינה איכותית.

כיצד ניתן לאבחן את העייפות?

כפי שציינו, מדובר על תסמין שסובל מתת אבחון. את התסמין צריך לאבחן הנוירולוג המטפל בחולה. האבחון מתבצע על ידי תשאול שמטרתו לשלול גורמים אחרים לעייפות כמו תרופות שנוטל המטופל למשל.

במהלך האבחון הרופא צריך להתחקות אחר הגורמים לבעיה, להבין את מידת החומרה שלה, לנסות להבין מה הוא האופי של הפרעות השינה ולהבין האם מדובר על תסמין של המחלה או תופעה נלווית לבעיה אחרת.

טיפול והתמודדות

תשישות הנובעת מטרשת נפוצה יכולה לשבש את שגרת החיים, בבית ובעבודה. היא עלולה להגביל את סוגי הפעילויות ביום יום, לכן כדאי ללמוד לנהל את התשישות הנגרמת על ידי טרשת נפוצה. במידה וניתן להתחקות אחר דפוסי העייפות, אפשר לנסות ולהתאים לחולים סגנון חיים שונה בהתאם לתסמיני העייפות שהם מציגים, לנסות לסייע להם לתכנן את יומם לפי מחזור העייפות, להימנע מביצוע פעילויות מעייפות, לשפר את כושרם הגופני ואת הסיבולת שלהם באופן כללי לפעילויות יומיומיות ועוד.

תכנית הטיפול להתמודדות עם עייפות צריכה להיעשות באופן אישי בהתאם לתסמינים שמציג כל חולה וחולה ולרוב יכללו טיפול בעיסוק, פיזיותרפיה וטיפול תרופתי.