לא צריך להיות מומחה לאנדוקרינולוגיה כדי לדעת את החשיבות המכרעת של בלוטת התריס בתפקוד הבריא של הגוף שלנו. הבעיה היא שבתחום הזה קיים לעיתים פער בין הרצוי (ובעיקר הבריא) לבין המצוי.
בלוטת התריס חשופה ללא מעט בעיות פוטנציאליות, ביניהן תופסת דלקת של הבלוטה –או תאירואידיטיס – מקום של כבוד מפוקפק.
דלקות בבלוטת התריס, על סוגיהן כוללות סימפטומים לא נעימים דוגמת רגישות, חום, נפיחות ועוד. הדלקות עלולות להביא לשיבוש בפעילות בלוטת התריס, בין אם למצב של תת פעילות ובין אם פעילות יתר.
לכל אחת מהדלקות עשויים להיות גורמים שונים, כשגם שילוב בין מספר גורמים הוא בגדר אפשרות. ברמה הכללית אפשר לטעון שהיא עלולה להיגרם עקב גורמים חיצוניים (וירוסים או פטריות), פנימיים (מחלות אוטואימוניות) או עקב תרופות שונות שנוטלים.
במקרה האחרון ברור מדוע הגורם הרפואי ישקול הפסקת הטיפול באמצעות התרופות הבעייתיות והחלפה שלהן בכאלה שאינן משפיעות לרעה על בלוטת התריס.
סוגי הדלקות בבלוטת התריס
כאשר מדברים על דלקת בבלוטת התריס, מתכוונים למעשה לאחת משלוש דלקות נפוצות. הראשונה, הידועה בתור מחלת השימוטו, נחשבת לנפוצה ביותר מבין הדלקות, ולסיבה המרכזית המביאה לתת פעילות של בלוטת התריס (היפותאירואידיזם).
מחלה זו מאופיינת ביציאה של המערכת החיסונית בגוף מאיזון, שמביאה לכך שהנוגדנים שלה תוקפים את הבלוטה. יש לציין שלמרבה הצער עוד לא ידוע על טיפולים שמאפשרים להתמודד עם המחלה בצורה יעילה.
רוב האנשים החולים בו סובלים מתת פעילות של בלוטת התריס, כאמור, וצריכים ליטול תרופות למשך כל חייהם. מחלת השימוטו נפוצה יותר בקרב נשים ביחס לגברים, והסיכוי לסבול ממנה עולה עם הגיל.
הסוג השני של דלקת בבלוטת התריס היא תאירודיטיס מכאיבה תת חריפה. זוהי מחלה נגיפית שבדרך כלל תתפרץ יש מאין, מבלי שיש על כך אזהרה מוקדמת. חלק מהתסמינים האפשריים שלה הם כאבי גרון חזקים וממוקדים, עלייה מסוימת (אבל לא גדולה מדי) בחום הגוף והפיכת בלוטת התריס לרגישה למגע.
הבעיה באבחון הדלקת היא שהוא ממש לא פשוט, כאשר נוטים לייחס את התסמינים האלה לעיתים לבעיות נפוצות דוגמת דלקת גרון או דלקת באוזניים. הטיפול במקרים פשוטים יחסית נעשה באמצעות תרופות אנטי דלקתיות, בעוד שבמקרים חמורים ייעשה שימוש בסטירואידים או בחוסמי בטא.
תאירואידיטיס לא מכאיבה תת חריפה הוא הסוג השלישי של דלקת בבלוטת התריס. סוג זה של דלקת נחשב לחמור מעט פחות מאשר הדלקות האחרות שצוינו מעלה, והיא מאפיינת בעיקר נשים אחרי לידה.
הדלקת הזו מאופיינת בהגדלה של בלוטת התריס, אבל בדרך כלל הבלוטה לא מגלה רגישות. ברוב המקרים אין צורך בטיפול ממוקד בבעיה, כאשר המאפיינים שלה הם פעילות יתר של הבלוטה, ולאחר מכן הפחתה משמעותית בפעילות עד לרמה של תת פעילות. אם המצב לא חוזר לתפקוד תקין מספר חודשים לאחר הלידה, ייתכן שיהיה צורך בתרופות או בפתרונות רפואיים נוספים בהתאם לשיקול הדעת של הרופא המאבחן.
המפתח לטיפול: אבחון מהיר
כמו בעיות אחרות הקשורות לבלוטת התריס (ובכלל), אבחון מהיר ומדויק של דלקות בבלוטת התריס עשוי להפוך את ההתמודדות איתה לפשוטה הרבה יותר. יש כאן מספר בדיקות שיכולות לעשות את העבודה, כששילוב בין מספר בדיקות הוא בהחלט בגדר אפשרות.
הבדיקות העיקריות הנעשות כיום לצורך זה הן בדיקת דם (בוחנת את רמת הטיירוגלובולינים בגוף), בדיקות אולטרה סאונד (מטרתה לבחון את מבנה הבלוטה), ביופסיה, צילום הבלוטה באמצעות דיו אקטיבי או ספיגת יוד. בדיקות אלה הנעשות על ידי בעל מקצוע אמורות לספק תשובה די מוחלטת ביחס לדלקת.
>
