הטיפול בטרשת נפוצה מתחלק לטיפול בהתקפים ולטיפול קבוע במחלה מתקדמת בהתאם לסוג המחלה והמאפיינים שלה, הרופאים ממליצים על טיפול במהלך התקף או על טיפול קבוע, ובהתאם לכך בוחרים את התרופה המתאימה ביותר.
סטרואידים
הטיפול המקובל והנפוץ ביותר בהתקפים חריפים של טרשת נפוצה הוא סטרואידים. תרופות אלו שייכות לקבוצה המחקה הורמון מסוג קורטיזול המופרש בגוף באופן טבעי על ידי בלוטת הכליה. הסטרואידים גורמים להפחתת התגובה הדלקתית וכתוצאה מקצרים את ההתקף ומפחיתים את חומרת התסמינים. במקרים קלים, ניתן להסתפק בסטרואידים במינון גבוה דרך הפה, אך במקרים קשים יותר יש צורך בטיפול למתן סטרואידים דרך הוריד.
טיפול בסטרואידים חייב להיעשות בזהירות רבה, והפסקת הטיפול צריכה להתבצע על ידי הורדה הדרגתית של מינון הסטרואידים. בהתאם לתקופת הטיפול ולמינונו, הפסקה מיידית של הטיפול בסטרואידים יכולה לגרום להפרעה אנדוקרינית קשה ומסכנת חיים ולכן יש לעשות זאת בהדרגה ובזהירות.
חיסרון חשוב נוסף של הטיפול בסטרואידים הוא תופעות לוואי. בדרך כלל בטיפול קצר טווח תופעות הלוואי יהיו בריחת מלחים מהגוף וחומציות יתר בקיבה מלווה בעצבנות כללית העוברים בגמר הטיפול. אצל חולים המטופלים בסטרואידים במשך זמן רב או לאחר מספר גדול של טיפולים בסטרואידים הסיכוי לנזקים גדל ותופעות לוואי שונות כמו ערנות יתר, השמנה (בעיקר בפנים, בבטן ובצוואר), שיעור יתר, בריחת עצם ואף סכרת.
יש מקרים נדירים בהם למטופלים קיימת אלרגיה לסוגים השונים של הסטרואידים ועלולים לגרום להדרדרות במצב הקיים או מצב של סכנת חיים.
החלפת פלזמה (פלזמפרזיס)
החלפת פלזמה, הידועה בשם המקצועי פלזמפרזיס, היא הקו השני לטיפול בהתקפי טרשת נפוצה ומתאימה בעיקר לחולים אשר אלרגיים או לא הגיבו לטיפול בסטרואידים. הטיפול בפלזמפרזיס מתאים בעיקר לחולים הסובלים מחסרים נוירולוגיים משמעותיים ביותר, והוכח כיעיל במיוחד במקרים אלו.
החלפת פלזמה היא פרוצדורה מורכבת, ולכן רוב הרופאים מעדיפים לנסות קודם טיפול בסטרואידים, ורק בהיעדר הצלחה לעבור לטיפול בפלזמפרזיס.
טיפול קבוע להאטת התקדמות טרשת נפוצה
בעוד הסטרואידים והחלפת הפלזמה התאימו בעיקר לטרשת נפוצה בעת התקף, הטיפול בתסמינים קבועים ובהתקדמות הדרגתית של המחלה הוא שונה.
במקרים אלה, נדרש טיפול קבוע ועל כן מעדיפים שלא להשתמש בסטרואידים אלא בתרופות אחרות, אשר עוצרות את התהליך הדלקתי, מונעות את התקדמות המחלה ומפחיתות את הסימפטומים.
סוגי תרופות המשמשות לטיפול הקבוע להאטת טרשת נפוצה הן:
- קופקסון – תרופה יעילה ביותר אשר הוכחה כמפחיתה את מספר ההתקפים ואת חומרתם, וככל הנראה, התרופה מפריעה לתגובה הדלקתית כנגד שכבת המיילין וכך מונעת את ההתקפים. התקופה ניתנת על ידי הזרקה תת עורית באופן יום יומי, ובדרך כלל גורמת לתופעות לוואי מועטות ונסבלות.
- אינטרפרון בטא – תרופות כמו אוונקס, בטסרון, אקסטביה ורביף אשר מאטות את קצב התקדמות המחלה, מפחיתות את כמות ההתקפים ואת עוצמתם. ניתנת בהזרקה תוך שרירית עם תופעות הלוואי כמו: רגישות או כאבים (ואף נמק) באזור ההזרקה, תסמינים דמויי שפעת, הפרעה בתפקודי כבד. כמות גדולה של המשתמשים בתרופה זו מפסיקים את השימוש בגללן.
- פינגולימוד – התכשיר הראשון במתן פומי. בשמה המסחרי, ה"גילניה" ניטלת פעם ביום ומפחיתה את ההתקפה של מערכת החיסון על מערכת העצבים המרכזית על ידי אצירתם של תאי דם לבנים בבלוטות הלימפה, כך נמנעת הגעתם למערכת העצבים המרכזית שם הם עלולים לתקוף את סיבי העצב וכתוצאה מכך מופחתת הדלקת והנזק לתאי העצב. גילניה הוכחה במחקרים כמפחיתה את מספר ההתקפים בכ-50 אחוזים. עלולה לעלות את הרגישות לזיהומים ולגרום לנשירת שיער.
- נטליזומאב – נטילה בעירוי תוך-ורידי אחת לארבעה שבועות. בשמה המסחרי "טיסברי" מונעת את חדירת התאים הלבנים למוח, ומונעת את פגיעתו. בשל תופעות לוואי קשות נדרשת בדיקת התאמה. לרוב ניתנת לאחר כשלון בטיפולים אחרים.
- ראו גם:
טיפול טבעי לטרשת נפוצה
