טרשת נפוצה ובעיות קוגניטיביות

טרשת נפוצה ובעיות קוגניטיביותטרשת נפוצה היא מחלה שפוגעת במערכת העצבים המרכזית ולפיכך הפגיעה שלה היא רב מערכתית. למרות שהתסמין המוכר ביותר שלה הוא הפגיעה במערכת השרירים שבאה לידי ביטוי בכאבים, בפגיעה בתנועתיות ובשיתוק, כיום ידוע שרבים מקרב החולים סובלים בנוסף לתסמינים התנועתיים גם מתסמינים של פגיעה ביכולות הקוגניטיביות.

אמנם רק עשרה אחוז מחולי הטרשת הנפוצה סובלים מבעיות קוגניטיביות חמורות, אך קרוב לחמישים אחוז מהחולים סובלים מליקויים כלשהם בקוגניציה.

אילו בעיות קוגניטיביות נפוצות בקרב החולים בטרשת נפוצה?

הבעיות הקוגניטיביות השכיחות ביותר שמופיעות בקרב החולים בטרשת נפוצה הן בעיות זיכרון בדגש על זיכרון של אירועים שהתרחשו בזמן האחרון וזיכרון של משימות נחוצות או מתוכננות. חולים רבים מדווחים גם כן על קושי בהטמעה של זיכרון חדש וקושי במציאת חפצים שלא הונחו במקומם הטבעי.

בנוסף לכך, הבעיות השכיחות בקרב החולים בטרשת נפוצה שקשורות ליכולות הקוגניטיביות הן קושי להתרכז במשימה אחת או בגירוי אחד לאורך זמן, קושי לנהל שיחה בזמן שברקע פועלת הטלוויזיה, האטה בתפקוד הקוגניטיבי באופן כללי, קושי במציאת מילים במהלך שיחה, קושי בתכנון צעדים או בביצוע משימות יומיומיות ועוד.

האם ניתן לחזות מראש את הבעיות הקוגניטיביות בטרשת נפוצה?

ישנן מחלות שונות של מערכת העצבים המרכזית כמו למשל מחלת אלצהיימר שמתאפיינות במהלך קבוע ומוכר שבהן ניתן לצפות בדרגת דיוק כזו או אחרת את המהלך של המחלה מראש ואת הבעיות הקוגניטיביות שעלולות לצוץ במטופל. עם זאת, לא כך הם פני הדברים בקרב החולים בטרשת נפוצה. למעשה כיום ידוע כי אין קשר בין מידת הפגיעה הפיזית למידת הפגיעה ביכולות הקוגניטיביות.

ישנם חולים שבהם מופיעים הקשיים הקוגניטיביים כבר בשלבים המוקדמים של המחלה וישנם כאלו שסובלים מהם רק לאחר שנים רבות לאחר האבחון. כמו כן, כפי שציינו, חמישים אחוז מהחולים לא יסבלו מהתסמינים הקוגניטיביים כלל וחלק מהם אכן יסבלו מתסמינים פיזיים שעשויים להיות חמורים ביותר.

האם הבעיות הקוגניטיביות בטרשת נפוצה הן הפיכות או קבועות?

התשובה לשאלה זו מורכבת מאוד שכן למרות שהנזק האופייני לשכבת המיאלין במערכת העצבים המרכזית עלול בהחלט להוביל לפגיעה בלתי הפיכה ליכולות קוגניטיביות מסוימות, הרי שבמקרים רבים עלולות להופיע גם בעיות קוגניטיביות חולפות.

כך למשל ישנם חולים שחווים את הפגיעה הקוגניטיבית רק בזמן התקף בדומה לתסמינים הפיזיים וישנם כאלו שחווים את הפגיעה רק במצבים מסוימים כמו למשל בזמן שהם עייפים או נתונים למצבים נפשיים מסוימים כמו חרדה או דיכאון למשל. במקרים האלו הבעיות הקוגניטיביות לרוב חולפות לאחר חלוף העייפות או הדיכאון.

כמובן שייתכן גם מצב משולב שבו קיימות בעיות שנשארות קבועות לצד בעיות חולפות. כמו כן, יש לציין שישנם חולים שסובלים מבעיות קוגניטיביות שעלולים לחוות מהחמרה של הבעיות הקיימות שחולפת מאליה לאחר זמן מה אך בכל זאת נשמרת בהם רמה מסוימת של פגיעה קוגניטיבית. גורם שכיח נוסף להחמרה של הפגיעה הקוגניטיבית הוא שימוש בתרופות מסוימות שלאחר הפסקת השימוש בהן הפגיעה נעלמת.

כיצד ניתן להעריך את מידת החומרה של הבעיות הקוגניטיביות בטרשת נפוצה?

המודעות לתסמינים הקוגניטיביים בקרב החולים בטרשת נפוצה הביאה לפיתוח של מספר מבחנים שמטרתם לבחון את השינויים בקרב החולים במחלה זו באופן ספציפי. עם זאת, לא אחת הממצאים שעולים מהמבחנים השונים לא משקפים נאמנה את הפגיעה באופן מדויק.

כך למשל במידה וחולה ניחן טרם המחלה ביכולת שפתית גבוהה מאוד ובמבחן נמצא כי הרמה של השפה שלו תואמת לנורמה, לא ניתן יהיה לקבוע כי הוא סובל מפגיעה בשפה כיוון שלא נבדק טרם גילוי המחלה.

בנוסף לכך, במצבים מסוימים הבדיקות נעשות כאשר החולים סובלים מפגיעה חולפת בשל עייפות או בשל משטר תרופתי מסוים ועל כן אין זה מן הנמנע שתוצאות הבדיקות היו שונות לו היו מבוצעות ביום אחר.

יש לציין גם שישנם מטופלים שיכולת התפיסה המרחבית שלהם למשל הייתה מאז ומעולם בינונית או לקויה ולכן התוצאות במבחנים השונים לא בהכרח ישקפו את הפגיעה במידה ויתברר כי היכולת נמוכה בתחום זה. לסיכום, ניתן לכתוב כי המבחנים המודרניים אמנם אמינים יחסית אך עדיין חשוב להתייחס לתוצאות שלהם בזהירות.

כיצד ניתן לטפל בבעיות קוגניטיביות בטרשת נפוצה?

הטיפול בבעיות קוגניטיביות בטרשת נפוצה הוא מורכב, שכן את הנזק לשכבת המיאלין לא ניתן לתקן אלא רק להאט במידת האפשר. עם זאת, בהחלט ניתן לנסות ולהבין מתי הבעיות הקוגניטיביות מחמירות ולנסות למנוע את הגורמים שעשויים להחמיר את הפגיעה ביכולות הקוגניטיביות.

בנוסף, ניתן לאפיין את הפגיעה ולהתייחס אליה באופן ספציפי. כך למשל ניתן להמליץ לחולים להימנע מביצוע של זוג פעולות במקביל, להתאים את סביבת העבודה שלהם לפגיעה הספציפית שהם סובלים ממנה, לבקש סיוע בהתאם לצורך ועוד.

ככל שהמודעות לסוג הפגיעה, למצבים בהם היא מחמירה ולאופן שבו היא באה לידי ביטוי תהיה גבוהה יותר, כך ניתן יהיה להקל על התפקוד היומיומי באופן מוצלח יותר.

דילוג לתוכן