סרטן השחלות הינו הסרטן הגינקולוגי המוביל אשר עלול לגרום למוות אצל נשים החולות בו. גם סרטן השד עולה בשכיחותו במהלך השנים, וכיום הסטטיסטיקה מדברת על סיכון למחלה אצל כל אישה מתוך שמונה נשים.
הקשר שבין שתיית חלב או צריכת המרכיבים הנמצאים בו קשור לסוגי סרטנים אלה, כנראה עקב מטבוליזם הלקטוז אשר הינו רעיל לביציות. המחקרים אשר ניסו לבדוק קשר זה נשארו חלוקים בדעותיהם, ולכן ההמלצות אינן חד משמעיות.
כבר ב- 1989, דווח המחקר הראשון אשר קשר בין צריכת חלב ועלייה ברמות הלקטז לסיכון מוגבר בקרב כלל הציבור לסרטן השחלות.
לקטוז הינו דיסכריד הנמצא באופן בלבדי בחלב ובמוצריו והוא נהפך במעי לגלקטוז וגלוקוז. ההנחה היא כי לגלקטוז יש השפעה טוקסית על התאים בשחלה ועל עליית גונדוטרופין (החומר המשפיע על פעילות השחלות או האשכים).
כך הוא משפיע על תאי האפיתל של השחלה ולבסוף להתמרה סרטנית של השחלה. למרות שמאז נעשו מספר מחקרים אפידמיולוגיים ואחרים אשר בדקו קשר זה, בין מרכיבי החלב לסרטן השחלות והשד, קשר זה לא הצליח להיות מוכח.
מחקרים התומכים בהנחה זו
שני מחקרים אשר נעשו לאחרונה מצאו עליה בסיכון לסרטן השחלות וצריכת לקטוז או קלציום. המחקר עקב אחר 31,925 אנשים לאורך פרק זמן ממוצע של 8 שנים, ומצא 146 מקרים חדשים של סרטן השחלות.
ככל שמרכיבים אלה היו גבוהים יותר במזון (השוואה בין אכילתם פעם ביום לארבע פעמים ביום) הם היו קשורים לסיכון מופחת לסרטן השחלות , למרות שטרנד זה לא נמצא מובהק.
לא נמצא קשר סטטיסטי בין מזון מסוים (המכיל לקטוז או וויטמין D והסיכון לסרטן השחלות.
גם סרטן השד נבדק במחקרים מסוימים. בדומה לסרטן השחלות תוצאות מחקרים אלה נמצאו לא חד משמעיים.
מחקר מסוים בדנמרק הראה כי ישנו קשר בין שתיית חלב והתפתחות סרטן השד במהלך 50 השנה האחרונות. מחקר זה כלל 117,000 נשים, והוא הראה כי מקורות ההתפתחות המחלה נמצאות בגיל ההתבגרות (בגילאי 8-14).
ביפן, העלייה בגובה הבנות במהלך 50 השנה האחרונות נמצא קשור לצריכת חלב. במהלך שנים אלה מספר מקרי הסרטן הכפיל עצמו מ- 40 מקרים ל-80 מקרים לכל 100,000 נשים.
הביקורות על מחקרים אלה
הביקורת על מחקרים אלה הייתה כי צריכת חלב מעלה את רמות ה insulin-like growth factor 1 (IGF-1).
הורמון זה הינו סוג של הורמון גדילה אשר קשור לקומה גבוהה יותר. לא ידוע עדיין איך גורם זה קשור לגדילת הילדים והסיכון לסרטן השד.
ראו גם: