חוקרים ישראלים זיהו חומר המגן על הפוריות של חולות סרטן

מחקראחת מתופעות הלוואי ארוכות הטווח והבלתי רצויות של טיפולי כימותרפיה היא פגיעה קשה בשחלות וביכולת הפוריות. כתוצאה, חולות סרטן רבות מאבדות את יכולתן להיכנס להריון לאחר טיפולי כימותרפיה ונאלצות לחפש דרכים אחרות להרחבת המשפחה.

מחקר חדש של חוקרים ישראלים מהמרכז הרפואי שיבא ואוניברסיטת בר אילן הצליח להבין טוב יותר את המנגנון הביולוגי המוביל לאי ספיקה השחלתית ולהציע טיפול אשר יסייע לשמר את הפוריות ולמנוע את הפגיעה בשחלות.

יש לציין שמדובר במחקר אשר בוצע על מודל של עכברים בלבד ועדיין לא בטוח שתוצאותיו המרשימות מתאימות גם לבני אדם, אך עם זאת מדובר בתגלית ביולוגית חשובה אשר יכולה להוביל בשנים הקרובות לריצת דרך משמעותית בתחום שימור הפוריות במטופלות כימותרפיה.

מה עושה כימותרפיה לשחלות?

טיפולים כימותרפיים הם הטיפולים המקובלים כיום במגוון סוגי מחלות ממאירות, ובזכותם ניתן להשיג את חיסול הגידולים הסרטניים. למרות שכימותרפיה מצילה חיים, היא גם גורמת לפגיעה באיברי מטרה שונים בגוף וגורמת לנזקים ארוכי טווח. כאשר מדובר ביכולת הפוריות, טיפולי כימותרפיה פוגעים בשחלות בצורה קשה ביותר, ותצפיות מורפולוגיות הראו שלאחר טיפולי כימותרפיה מופיעה פגיעה בזקיקים הפרימורדיאלים, ירידה במשקל השחלה ואטרופיה (איבוד רקמה) שלה.

הנזק השחלתי תלוי כמובן בסוג הטיפול הכימותרפי והמינון הניתן, אך ברוב המקרים הנזק ליכולת הפוריות הוא בלתי נמנע.

כימותרפיה מסוג Alkylating Agents כמו ציקלופוספמיד נחשבת לאחד הטיפולים הנפוצים ביותר, ומשמשת לטיפול במספר סוגים של מחלות ממאירות, וכמו כן במחלות שאינן ממאירות כמו לופוס. למרות היכולת הטיפולית הגבוהה של ציקלופוספמיד, הנזק ארוך הטווח לשחלות וליכולת הפוריות הוא בלתי נמנע, וגורם לאיבוד משמעותי של זקיקים פרימורדיאליים כתלות במינון ובמנגנונים ביולוגיים שונים.

שמירה על הרזרבה השחלתית חיונית לשימור הפוריות

הזקיקים הפרימורדיאליים נחשבים על פי רוב ל"רזרבה השחלתית" המאפשרת ביוץ ופוריות, ופגיעה בהם פוגעת כמובן באופן חד משמעי ביכולת הפוריות של המטופלות.

על פי החוקרים, טיפולי כימותרפיה גורמים לפעילות יתר, המתבטאת בהבשלה חריגה ומוגזמת ("burnout") של זקיקי השחלה, וכתוצאה מופיע איבוד של הרזרבה השחלתית בתום הטיפול. מסיבה זו, לאחר טיפולי כימותרפיה אינטנסיביים מופיעה הבשלה של חלק גדול ביותר מזקיקי השחלות, ובתום הטיפול הרזרבה השחלתית נשארת מצומצמת מאוד אם בכלל.

בנוסף לכך, במחקר המדובר הוכיחו החוקרים ששימוש בחומר AS101 מונע את תהליך ה-Burnout בעכברים אשר מטופלים בציקלופוספמיד.

על פי תוצאות המחקר, עכברות אשר טופלו בציקלופוספמיד בשילוב AS101 איבדו פחות מזקיקי השחלה ושמרו על יכולת פוריות טובה יותר לאחר סיום המחקר לעומת עכברות אשר טופלו בציקלופוספמיד בלבד והיוו את קבוצת הביקורת.

בדרך זו, על ידי מניעת תהליך הבשלת היתר של זקיקי השחלה (ה-Burnout) ניתן על פי החוקרים לשמר את פוטנציאל הפוריות ולהגן על זקיקי השחלה של המטופלות.

בדרך זו, ניתן לשפר באופן משמעותי את הסיכוי של המטופלות לסיים את הטיפול הכימותרפי ולהישאר פוריות, ולאפשר להם להגשים את השאיפות המשפחתיות שלהן.

חשיבות המחקר

למרות שמדובר במחקר שתוצאותיו עדיין אינן שימושיות מבחינה קלינית מכיוון שבשלב זה בוצע על עכברים בלבד, אין ספק שמדובר במחקר פורץ דרך בתחום שימור הפוריות אצל נשים המטופלות בכימותרפיה.

מצד אחד, המחקר הציע מנגנון ביולוגי לאיבוד הפוריות לאחר טיפולי הכימותרפיה ומצד שני גם המליץ על טיפול למניעת אבדן הפוריות. השלבים הבאים של המחקר יהיו כמובן לבדוק את השפעת AS101 על בני אדם במטרה להשתמש בו כטיפול משמר פוריות אצל נשים המטופלות בכימותרפיה.

>

דילוג לתוכן