טרשת נפוצה היא המחלה האוטואימונית הנפוצה ביותר במערכת העצבים, והאבחנה של היא כמעט תמיד אבחנה קלינית הכוללת תסמינים אופייניים לצד בדיקות הדמיה אשר תומכות בקליניקה.
למרות שטרשת נפוצה יכולה לגרום כמעט לכל התסמינים הנוירולוגיים האפשריים, קיימים מספר תסמינים אופייניים למחלה, אשר ברגע שהם מופיעים מבצעים בדיקות הדמיה על מנת לאשש את האבחנה.
מכיוון שתסמיני המחלה אינם צפויים, אבחנתה לעתים מתעכבת מאוד ומתבצעת רק כעבור תקופה ארוכה מרגע הופעת התסמינים הראשונים. ולכן, לעתים קרובות אבחנת המחלה מתחילה בשלילת מחלות נוירולוגיות אחרות, ורק אחר כך מאבחנים את הטרשת הנפוצה.
תסמינים המעלים חשד לטרשת נפוצה
קיימים מספר תסמינים המעלים חשד לטרשת נפוצה, כמו טשטוש ראיה, ראיה כפולה, כאבים בהזזת העיניים, זרמים חשמליים לאורך הגב והגפיים בזמן ישיבה ותסמינים אחרים. תסמינים אלה יופיעו לרוב בצורה של התקפים לצד הפוגות, אשר מאפיינת מאוד את מחלת טרשת נפוצה ומעלה את החשד שאכן זוהי האבחנה.
לעומת זאת, במידה ומופיעים תסמינים נוירולוגיים אחרים, כמו הפרעת דיבור, דמנציה, פרכוסים ותסמינים נוספים אשר מתקדמים לאורך הזמן, החשד יהיה למחלות נוירולוגיות אחרות.
במידה ועולה החשד הקליני לטרשת נפוצה על פי התסמינים האופייניים, מופנים החולים לצילומי MRI בפרוטוקולים מתאימים במטרה לזהות את הנגעים הטרשתיים הגורמים למחלה.
אבחנת טרשת נפוצה על פי בדיקת MRI
תוצאות בדיקת ה-MRI חשובות ביותר לאבחנת טרשת נפוצה, וכמעט בכל המקרים זוהי בדיקת הבחירה לאבחנת המחלה. בדרך כלל, כל חולה החשוד כסובל מטרשת נפוצה יעבור בדיקת MRI של המוח ולעתים גם של חוט השדרה בפרוטוקולים מתאימים על מנת לזהות את הנגעים האופייניים. על מנת לאבחן טרשת נפוצה על פי בדיקות MRI צריכים להתקיים שני קריטריונים:
- פיזור במקום – הופעת לפחות שני נגעים בעלי מראה אופייני לנגעי טרשת נפוצה אשר מופיעים באזורים אופייניים למחלה, או אזורים המתאימים לתסמינים הקליניים אצל המטופל.
- פיזור בזמן – הופעת נגעים חדשים בבדיקות מעקב נוספות. נגעים אלה צריכים להופיע באזורים אחרים ובעצם להתווסף לנגעים אשר היו קיימים בבדיקות הקודמות.
כלומר, על מנת לאבחן טרשת נפוצה יש להוכיח שהמחלה מתקדמת על פי הופעת נגעים נוספים בתמונת MRI. קיימים מקרים בהם ניתן להגיע לאבחנת טרשת נפוצה גם אם לא מתקיימים באופן פעיל שני הקריטריונים, בהתאם לקליניקה של המטופל, לתמונות ההדמיה ולתסמינים השונים.
לדוגמא, אצל חולים עם שני התקפים מתועדים, אשר תמונות ההדמיה כבר הראו שני נגעים, קיימים רופאים אשר נוטים להסתפק בצילום MRI אחד ללא צורך בהוכחת הופעת נגעים חדשים בצילומים נוספים.
בדיקת ניקור מותני
בחלק מהמקרים, על מנת להתקדם באבחנה מבצעים בדיקת ניקור מותני (LP), אשר יכולה לסייע לאבחנה במידה ובנוזל יופיעו נוגדנים אוליגוקלונליים. בבדיקת הניקור המותני מוציאים מעט נוזל מוח (CSF) אשר נמצא במרווח בין החוליות המותניות, ובדיקתו במעבדה יכולה לסייע לזיהוי הנוגדנים הללו האופייניים לטרשת נפוצה. בנוסף, בדיקה זו יכולה לסייע למעקב על פי כמות הנוגדנים בנוזל.
בדיקת Evoked potential test
בדיקה אשר לא תמיד מתבצעת באופן רוטיני בבירור לטרשת נפוצה, אשר מודדת את הסיגנלים החשמליים העוברים במוח בתגובה לגירוי. בדיקה זו משתמשת בעיקר בגירויים ויזואליים (של הראיה) ומודדת את תגובת המוח להם במטרה לזהות פגיעה בעצב הראיה או באזורים מוחיים אחרים.
בנוסף לגירוי הראיה, ניתן לבצע בדיקות נוספות הבודקות גירוי של הגפיים, של מערכת השמיעה ושל מערכות נוספות. למרות שבדיקת הגירוי הויזואלי חיובית בחולי טרשת נפוצה בכ-85% מהמקרים, בדרך כלל לא מבצעים אותה אלא מסתפקים בבדיקת MRI אשר נוחה יותר ומספקת פרטים רבים יותר.
