בלוטת התריס היא פתח ללא מעט בעיות פוטנציאליות, חלקן חמורות ואף מסכנות חיים. קשריות בבלוטת התריס – למעשה גושים הגדלים בבלוטה – עונות על ההגדרה הזו בדיוק.
הן נפוצות הרבה יותר ממה שהיינו רוצים לצפות, כשעל פי ההערכות אצל כ-15-30% מהאוכלוסיה יש גושים, שפירים או ממאירים, שמצריכים בחלקם טיפול מיידי. הסיכון אצל נשים לסבול מגושים אלה גדול ביחס לגברים, כאשר לצד זה הסיכון עולה עם הגיל.
המורכבות של קשריות
בדומה לסוגים אחרים של גידולים, גם במקרה של קשריות בבלוטת התריס יש מגוון רחב מאד של גושים פוטנציאליים. ברוב המקרים מדובר בגוש קטן ושפירי, שלא אמור להוות סיכון. עם זאת, ברור שתהיה זו המלצה מועילה כן לאבחן אותו, לעמוד על דרגת החומרה שלו ולנסות לשים לב לשינויים בגודל או בצורה, שעלולים להגדיל את רמת הסיכון.
רמת הסיכון כאן היא די נמוכה, והיא משמעותית בעיקר כאשר הגוש עולה בגודלו על ארבעה סנטימטרים. רבים מהמומחים ממליצים לבצע בדיקה נוספת כחצי שנה עד שנה וחצי לאחר איתור הגושים הראשוניים, במטרה לעמוד על ההתפתחות שלהם, טיב הקשר ועל דפוסי הממאירות. המלצה אחרת היא לבצע בכל מקרה בדיקת אולטרה סאונד אחת לשנה, החל מגיל מסוים, אם כי יש שמבצעים את הבדיקות בכל שנתיים או שלוש.
מן העבר השני של המשוואה יש קשריות בבלוטת התריס שהן מעצם ההגדרה שלהן מורכבות יותר, עם פוטנציאל קליני מזיק – גושים ממאירים או סרטניים. ההערכות כיום, לראיה, היא שיש בארצות הברית כשני מיליון אנשים אשר סובלים מסרטן בבלוטת התריס, אך טרם אבחנו אותו. מיותר לציין שככל שהאבחון לא נעשה, או לחלופין נעשה מאוחר יחסית, כך הסיכויים לנצח את הסרטן יורדים פלאים, וסכנת החיים דווקא עולה.
השאלה המעשית: איך מאתרים קשריות בבלוטת התריס?
כיום יש מודעות הולכת וגוברת לקשריות בבלוטת התריס, כשכמות האבחונים שלהן עולה יחד עם השתכללות אמצעי הבדיקה – בעת הנוכחית ישנה אפשרות לאתר שלל בעיות בגוף בצורה מדויקת ללא מישוש, וגם בצורות שאינן פולשניות. אבחון קשריות בבלוטת התריס יכול להיעשות במספר דרכים, אם כי לא פעם הוא מתגלה בצורה "מקרית": כלומר, בדיקה כללית שאמורה לאתר כשלים מסוגים שונים בגוף, או לחלופין מיועדת לאתר בעיות אחרות.
הבדיקה המקובלת וכלל הנראה גם המדויקת שיכולה לאתר את הגושים היא אולטרה סאונד, כשלצד זה אפשר לאתר את הגושים באמצעות CT צוואר, דופלקס קרוטידים ועוד.
השאלה המרכזית: שפיר או ממאיר?
כדי לדעת האם הגושים הם שפירים או ממאירים/סרטניים, נהוג לבצע בדיקת ניקור (FNA). בדיקה זו תיעשה לרוב אם הגוש עולה בגודלו על סנטימטר אחד, לאחר ששוללים פעילות יתר של בלוטת התריס ושהמטופל צעיר יחסית – הסיבה היא שעצם הניקור הוא מורכב וכולל בתוכו רמת סיכון לנזקים לגוף האדם.
את הניקור מחליטים פעמים רבות לבצע לאחר שמבינים שהאדם נמצא בקבוצת סיכון גדולה יחסית לסרטן בלוטת התריס, למשל אנשים שנחשפו לקרינה רדיואקטיבית בכמויות חריגות, או לחלופין אנשים שיש במשפחה שלהם היסטוריה של סרטן בלוטת התריס.
כאשר מבצעים ניקור, מקבלים אחת מארבע תשובות אפשריות: בדרך כלל התשובה תהיה שהגידול הינו שפיר, מה שהוא בבחינת חדשות טובות עבור האדם הנבדק. עם זאת, במקרים אחרים יש חשד לממאירות, עדות כמעט מוחלטת על גוש ממאיר או לחלופין היעדר אבחנה וצורך בבדיקות נוספות. ייתכן מצב בו אדם יופנה לבצע ניתוח גם אם ישנו חשד בלבד לממאירות, ולכן ברור מדוע מדובר כאן בתחום רגיש מאד, בו חייבים לפנות לאנשי מקצוע שסומכים עליהם בכל מאת האחוזים.
>
