הגדלה שפירה של הערמונית היא אחת מהבעיות הרפואיות השכיחות ביותר בקרב גברים מבוגרים. כ40% מהגברים בשנות החמישים לחייהם סובלים מהבעיה וככול שמתקדמים בגילאים, השכיחות עולה והולכת.
כך לדוגמה כשבעים אחוז מהגברים בשנות השישים לחייהם סובלים מהגדלה שפירה של הערמונית. ההגדלה השפירה של הערמונית גורמת ללחץ המופעל על מוצא שלפוחית השתן ובעקבות זאת סובלים החולים ממגוון רחב של תסמינים הקשורים לדרכי השתן.
בין היתר מדובר בכאבים בזמן מתן שתן, תחושת חוסר התרוקנות של השלפוחית, זרם שתן חלש, הטלת שתן תכופה במהלך הלילה, דחיפות במתן שתן, תכיפות במתן שתן, אי נקיטת שתן ועוד.
מה הוא הטיפול הקונבנציונאלי הניתן לסובלים מהגדלה שפירה של הערמונית?
הטיפול בהגדלה שפירה של הערמונית מבוסס על שימוש בתרופות, כשבעיקר מדובר על מעכבי האנזים 5 אלפא רדוקטאז וחוסמי אלפא. חוסמי אלפא גורמים להקלה כיוון שהם מרפים את השרירים הממוקמים סביב השופכה ואילו מעכבי האנזים 5 אלפא רדוקטאז מקטינים את גודל הערמונית בטווח הארוך. במקרים מסוימים לא יהיה מנוס מלבצע ניתוח לכריתת הערמונית, כאשר במקרים שבהם לא ניתן לבצע את הניתוח דרך השופכה, יבוצע הניתוח בגישה פתוחה.
הטיפול באמצעות דקל ננסי
גברים רבים הסובלים מהגדלה שפירה של הערמונית עושים שימוש בתוספי מזון שונים על מנת ליהנות מהקלה בחומרת התסמינים. לא אחת כאשר תוסף מסוים צובר פופולאריות רבה, מתגייסים החוקרים בתחום על מנת לבחון האם אכן מדובר בטיפול יעיל או שמא מדובר בתוסף שלא משפיע על גודל הבלוטה כלל. במחקר שפורסם בכתב העת היוקרתי Journal of the American Medical Association בשנת 2011, בחנו את רמת היעילות של תוסף תזונה שהפך לפופולארי במיוחד בקרב גברים הסובלים מהגדלה שפירה של ערמונית, המופק מתמציות של דקל ננסי.
אודות המחקר
במחקר קודם שנערך בנושא זה, נמצא כי מינון של 160 מיליגרם מתמציות של דקל ננסי פעמיים ביום לא הוביל להקלה. מחקר זה כלל 225 גברים מעל גיל חמישים ונחשב לגדול ביותר שנערך בנושא זה. המחקר שנערך בשנת 2011, בא לבדוק האם טיפול ממושך יותר עם מינונים גבוהים יותר, יניב תוצאות מעודדות יותר.
לפיכך במחקר לקחו חלק יותר מ- 300 גברים שחולקו לשתי קבוצות: הגברים בקבוצת הביקורת קיבלו תרופת דמה לאורך כל תקופת המחקר ואילו הגברים בקבוצת הניסוי קיבלו מדי יום 320 מ"ג תמציות דקל ננסי. לאחר 28 שבועות המינון הוכפל ועמד על 640 מיליגרם ליום ואילו לאחר עשרים שבועות נוספים, הועלה ל- 960 מיליגרם ליום.
בסיום השבוע ה- 72 נבדקו הגברים בשתי הקבוצות והתברר כי הגברים בקבוצות הניסוי אמנם לא סבלו מתופעות לוואי בעקבות הטיפול שקיבלו, אך מצב התסמינים שלהם לא היה טובים יותר בהשוואה לקבוצת הביקורת.
