Site icon מגזין סרטן

סרקומה – גידול ברקמת הגוף

סוגים שונים של רקמות בגוף

נהוג לחלק את כל רקמות הגוף לארבעה סוגים עיקריים: רקמת אפיתל, רקמת חיבור, רקמת שריר ורקמת עצב. על אף שחלוקה זו מעט אנכרוניסטית ולוקה בחסר, היא מאפשרת תבנית מחשבתית אחידה ומהווה בסיס לתיאור של תהליכים פתולוגיים רבים בגוף, ובכללם מחלת הסרטן.

רקמת אפיתל היא רקמה שבה תאים המחוברים זה לזה בחוזקה, ללא תווך ביניים משמעותי. ברקמת אפיתל התאים קשורים זה לזה בצמתים בין תאיים, ללא כלי דם או סיבים. רקמת אפיתל מכסה את כל חללי הגוף, מצפה איברים רבים, ויוצרת בלוטות ואזורים מפרישים בגוף. בתוך חלל דרכי הנשימה ומערכת העיכול, למשל, נמצאת רקמת אפיתל.

רקמת חיבור היא רקמה בה התאים אינם מחוברים זה לזה, אלא נמצאים בתוך תווך מפריד של סיבים או רקמה מחברת אחרת, שאיננה תאית. רקמת חיבור נמצאת מתחת לעור, בתוך איברים רבים, ובמקומות מפוזרים בגוף. התאים האופייניים לרקמה זו הם פיברובלסטים - תאי רקמת חיבור. רקמת עצם היא דוגמא לרקמת חיבור.

רקמת שריר מכילה תאי שריר משני סוגים עיקריים: תאי שריר משורטט, המרכיבים את השרירים הגדולים המוכרים לנו בגוף, ותאי שריר חלק, שמפוזרים בגוף בצורה מפוזרת יותר ומסודרת פחות, אך עדיין בעלי כושר התכווצות. רקמת שריר חלק נמצאת, למשל, בדופן איברים רבים במערכת העיכול (כמו הקיבה) ובדופן הרחם.

רקמת עצב מכילה נוירונים (תאי מערכת העצבים) ותאי תמיכה המסייעים להם בפעולתם. רקמה זו היא בעלת תכונות ייחודיות, וניתן למצוא אותה במוח, בחוט השדרה, ובעצבים המפוזרים ברחבי הגוף.

הגדרת הסרקומה

סרקומה היא גידול ממאיר המתפתח ברקמת חיבור או ברקמת שריר. פירוש המילה סרקומה הוא "גידול בעל אופי בשרני", על שום המראה הרגיל של הסרקומה.

סרקומות נבדלות מקרצינמות, גידולים נפוצים המתפתחים מרקמת אפיתל, וגידולים המטולוגיים, כמו לוקמיה ולימפומה (שלעיתים נחשבים בחלוקות שונות כסרקומות).

סרקומות נפוצות יותר בגילאי הילדות. בניגוד לקרצינומות, שאינן מופיעות כמעט בכלל בילדים, אך נפוצות מאוד במבוגרים.

סוגי הסרקומה

נהוג לחלק את הסרקומות על פי הרקמה שממנה התפתח הגידול. רקמת חיבור יכולה להיות רקמת עצם, רקמת שומן, רקמת סחוס, וכדומה. גידול בשריר החלק או בשריר משורטט נחשב גם הוא כסרקומה. להלן רשימה חלקית של כמה סוגים נפוצים וחשובים של סרקומות:

סרקומה על שם יואינג - סרקומה המופיעה בעצם, בדרך כלל בגילאים 10-20, בשכיחות גבוהה יותר אצל בנים. המקומות הנפוצים הם האגן והירך. גידול זה נוטה לשלוח גרורות בשלב מוקדם, והטיפול כולל לכן כימותרפיה בנוסף לניתוח וטיפול קרינתי.

>

Exit mobile version