בשלהי 2019, פורסם בעיתון האמריקאי New York Times סיפר שעורר לא מעט סימני שאלה בקהילה הרפואית ובציבור הרחב. היו
שסברו שמדובר כאן במקרה חריג שכאילו יצא מתוך ספרות המדע הבדיוני, אם כי בפועל יש לו הסבר מדעי די פשוט וחד משמעי. הנה כל מה שחשוב שתדעו על הקשר בין חולי לוקמיה, תרומת מח עצם ושינויים ב-DNA, לכאורה או שלא.
זה התחיל בתרומת מח עצם סטנדרטית לחולה לוקמיה
במקרה המדובר, תושב אמריקאי חולה לוקמיה קיבל במסגרת הליך די סטנדרטי תרומה של מח עצם, שהוא כידוע אחד הטיפולים הנפוצים למחלה. העיקרון בהשתלה הוא החלפת תאי מח העצם הנגועים בתאים בריאים, מה שעשוי להעלים באופן מוחלט את תאי הסרטן ולאפשר להבריא מהמחלה (כל זאת בהנחה שהסרטן נמצא עדיין בשלב ראשוני וטרם שלח גרורות לאזורים ולאיברים מרוחקים בגוף).
הדבר המעניין בסיפור הזה הוא שאותו אדם אמריקאי, מר לונג, ביצע דגימה של חלל הפה ונוזל הזרע שלו במטרה לראות כיצד נקלט מח העצם בגופו. במסגרת הבדיקה הוא גילה תובנה מעניינת: דגימה זו, שנלקחה כשלושה חודשים לאחר ביצוע ההשתלה, הכילה למעשה את ה-DNA של האדם התורם.
מהנקודה הזו התמונה התחילה להסתבך מעט. בעוד שטבעי והגיוני שיהיה DNA של התורם בתאי הדם, המיוצרים ממוח העצם, במקרה המדובר הבחינו כעבור ארבע שנים ב"DNA מתחלף": דגימות חומר גנטי, אותן נטלו מארבעה אזורים בגופו של לונג, הביאו לתוצאות מגוונות. בעוד שבשיער הראש ובחזה התגלה אך ורק ה-DNA של מר לונג, בחלל הפה היה שילוב DNA של התורם ושל הנתרם. הבדיקה הרביעית של נוזל הזרע הייתה המעניינת מכולן, ובה נמצא אך ורק DNA של האדם התורם, ללא נוכחות כלל של DNA שאחראי לו אותו מר לונג.
כיצד ניתן להסביר את שארע?
מכאן ועד ליצירת באזז בעמודי החדשות וברשתות החברתיות, עם טענות אפשריות על "השתלטות" של מח העצם של התורם על האדם שקיבל את התרומה, או חשש שה-DNA בגופו של התורם יהפוך בהדרגה לשכפול ה-DNA של התורם, לא הייתה ארוכה יותר מדי.
ההסבר המדעי בפועל נובע מתאים הנחשבים ל"ניידים". מוח העצם אחראי על ייצוג שלושה סוגי תאי דם מרכזיים: תאי הדם הלבנים כוללים גרעין ולכן גם DNA, בעוד שבתרומבוציטים (טסיות הדם) ובתאי הדם האדומים אין גרעין, כך שבתוכם לא תמצאו DNA. ההתפזרות של תאי הדם בגוף, כפי שקורה מטבע הדברים במהלך השתלה, מביאה לנוכחות DNA של האדם התורם כל אימת שיש מקום בגוף המכיל תאי דם לבנים.
שיער הראש והחזה אינו מכיל תאי דם לבנים, כך שלא נמצא בהם DNA של התורם. במקרה של נוזל הזרע, יש לציין עובדה חשובה והיא שמר לונג ביצע קודם לכן ניתוח במסגרתו נחסם צינור הזרע שלו, כאמצעי מניעה אקטיבי לאחר שהוא החליט שאינו מעוניין להביא ילדים נוספים לעולם זולת שני ילדים. בנוזל הזרע קיים במצב הנוכחי ריכוז דל של תאי דם לבנים, בהם אפשר לזהות DNA בכמות מוגדרת – זהו החומר הגנטי של האדם התורם, שהוא היחיד שקיים בתאי הזרע של התורם בעקבות אותה חסימה המונעת היווצרות תאי זרע באשכים.
בנוגע לדגימה מחלל הפה, התשובה נמצאת במבנה הרוק. החלק הארי של הרוק מורכב ממים, אבל עדיין תוכלו למצאו בו תאי אפיתל ותאי דם לבנים בכמות קטנה, המגיעים מחלל הפה וממח העצם, בהתאמה. מכיוון שאין בכוחם של תאי הדם הלבנים לגרום לשינוי ב-DNA בתאי הגוף האחרים, נותר בתאי האפיתל של התורם ה-DNA הפרטי שלו עצמו.
מקורות ולקריאה נוספת:
The Case of a Man With Two Sets of DNA Raises More Questions
When a DNA Test Says You’re a Younger Man, Who Lives 5,000 Miles Away
אולי יעניין אותך גם:
