באופן כללי, פראפלגיה היא פגיעה עצבית שגורמת לשיתוק חלקי או מלא של הרגליים. הפגיעה יכולה להיות מוטורית (חוסר יכולת לשלוט בשרירי הרגליים), סנסורית (חוסר תחושה ברגליים) או משולבת (סנסורית ומוטורית במקביל). פראפלגיה יכולה להתפתח על רקע של מגוון גורמים, כשבין היתר מדובר למשל בפגיעה בעמוד השדרה כתוצאה מתאונת דרכים לצורך העניין.
במאמר זה לעומת זאת נתמקד בסוג אחד בלבד של פראפלגיה, הנובע כתוצאה ממוטציה גנטית העוברת בתורשה – HSP הם ראשי התיבות של hereditary spastic paraplegia (משמעות המילה hereditary, היא תורשתית). ראשית, נציין כי לא מדובר על מחלה אחת כי אם על קבוצה של מחלות תורשתיות. המשותף לכל המחלות בקבוצה זו הוא נזק עצבי שגורם לנוקשות וספסטיות בגפיים התחתונות.
כמו כן, כל המחלות בקבוצה זו הולכות ומחמירות במהלך הזמן אם כי קצב ההתקדמות של המחלות השונות אינו אחיד. ישנן המתקדמות במהירות רבה וגורמות לשיתוק מלא של הרגליים תוך זמן קצר ולעומתן ישנן מחלות שמתקדמות באיטיות רבה מאוד. למעשה, ישנן מחלות שהחולים בהן לא סובלים מנכות גם בשלבים המאוחרים של המחלה.
נהוג לסווג את המחלות השונות בקבוצה זו בהתאם לתסמינים בהם הן באות לידי ביטוי (נהוג להבחין בין מחלה הבאה לידי ביטוי ברגליים בלבד לבין מחלה הגורמת לפגיעה במערכות פיזיולוגיות נוספות), בהתאם לצורת התורשה, בהתאם לגיל שבו מתפרצים התסמינים לראשונה וכמובן שגם בהתאם לגן שבו מופיעה המוטציה שגורמת למחלה.
מה הם הגורמים לפראפלגיה תורשתית?
כל אחת ואחת מהמחלות בקבוצה זו נגרמת בעקבות מוטציה בגן שונה. המוטציה שגורמת למחלה והאופן שבו היא מועברת בתורשה משפיעים רבות על האופן שבו המחלה באה לידי ביטוי באופן קליני. ככל שהמחקר בתחום מתקדם מתגלים עוד ועוד גנים מוטציוניים שגורמים למחלות השונות בקבוצה זו. להלן כמה דוגמאות לגנים הקשורים לצורות השונות של HSP:
- C19orf12 המקודד ליצירת חלבון הנקרא גם כן C19orf12 – מוטציה בגן זה נמצאה עד כה בשתי חולות בלבד, זוג אחיות מרפובליקת מאלי. המחלה התפרצה באחות אחת בגיל שבע ובאחות השנייה בגיל 12.
- SPAST המקודד ליצירת חלבון הנקרא Spastin – מוטציה בגן זה גורמת לכארבעים אחוז מהמקרים של HSP המועברת בתורשה אוטוזומלית דומיננטית.
- RTN2 המקודד ליצירת חלבון הנקרא Reticulon-2 – מוטציה בגן זה גורמת ל- HSP הבאה לידי ביטוי בתסמינים הפוגעים בשרירי הרגליים בלבד. המוטציה מועברת בתורשה אוטוזומלית דומיננטית.
- SPG11 המקודד ליצירת חלבון הנקרא Spatacsin – מוטציה בגן זה אחראית לחמישים אחוז מהמקרים של HSP המועברת בתורשה אוטוזומלית רצסיבית.
מה הם התסמינים של פראפלגיה תורשתית?
התסמינים משתנים בהתאם לסוג המחלה, אך בדרך כלל התסמין המוקדם ביותר שיהווה עדות להתפרצות המחלה הוא בעיות הליכה בדרגות חומרה שונות. בעיות ההליכה הולכות ומחמירות עד שבשלב מסוים לא ניתן ללכת בלי עזרי הליכה שונים כמו לדוגמה מקל הליכה או הליכון. בסופו של דבר חלק ניכר מהחולים מרותקים לכיסא גלגלים.
תסמינים נוספים שמופיעים בקרב חלק מהחולים בשלבים המוקדמים של המחלה הם לדוגמה בעיות בשליטה על שלפוחית השתן עד כדי בריחת שתן, נימול ברגליים ובעיות בשיווי המשקל. התסמינים יכולים להופיע לראשונה בכל גיל שהוא: ישנם חולים שסובלים מתסמינים שונים כבר בתקופת הינקות ולעומתם ישנם חולים שמתחילים לסבול מהמחלה רק במהלך העשור השביעי לחייהם ואף מאוחר יותר.
התסמינים הבסיסיים ביותר הם נוקשות בשרירי הרגליים והיחלשות של שרירי הרגליים. עם זאת, בחלק מהמחלות בקבוצה זו מופיעים תסמינים נוספים, כשבין היתר מדובר בנוירופתיה פריפרית, אטקסיה, פיגור שכלי, אפילפסיה, דמנציה, חירשות, בעיות דיבור, בעיות בליעה או קשיי נשימה. כמו כן, ייתכנו בעיות ראייה שונות בדגש על קטרקט ובעיות שונות ברשתית ובעצב הראייה.
כיצד מאבחנים פראפלגיה תורשתית?
האבחון הוודאי של המחלות השונות בקבוצה זו מתאפשר רק באמצעות בדיקה גנטית. עם זאת, את הבדיקה ניתן לבצע בעיקר כאשר ידוע מראש איזו מוטציה גנטית יש לחפש. שלבי האבחון הראשוניים מבוססים במידה רבה על ההיסטוריה המשפחתית של הנבדק, בדיקה גופנית מלאה ושלילה של גורמים אחרים לתסמינים מהם סובל הנבדק.
נוסף על כך, יש לבצע בדיקת MRI של המוח ועמוד השדרה. הבדיקה מאפשרת לשלול בעיות נוירולוגיות שונות כמו לדוגמה טרשת נפוצה. כמו כן, באמצעות בדיקת MRI של מערכת העצבים המרכזית ניתן להדגים ממצאים שונים המסייעים לאשש את האבחנה כמו לדוגמה אטרופיה בכפיס המוח או ממצאים לא תקינים בחומר הלבן.
כיצד מטפלים בפראפלגיה תורשתית?
כל המחלות בקבוצה זו הן מחלות חשוכות מרפא, כך שנכון להיום אין שום טיפול שיכול לרפא את החולים, להאט את קצה ההתקדמות של המחלות או לגרום לתיקון של הנזקים העצביים מהם סובלים החולים.
לפיכך, הטיפול הניתן לחולים מתבסס על טיפולים שמטרתם לסייע להפחתת מידת החומרה של התסמינים בלבד. להלן מספר טיפולים הניתנים לחולים בפראפלגיה תורשתית:
- Baclofen – תרופה המיועדת להרפיית שרירים. התרופה משמשת לטיפול בקישיון שרירים, כאבי שרירים והתכווצויות, המתאימה גם לטיפול בטרשת נפוצה, שיתוק מוחין ופגיעות טראומטיות בעמוד השדרה.
- Tizanidine – תרופה המסייעת לטיפול בעוויתות שרירים ונוקשות שרירים, המשפיעה על מערכת העצבים המרכזית.
- Diazepam – תרופה ממשפחת הבנזודיאזפינים המשמשת להרפיית שרירים ולהפחתת מידת החומרה של ההתכווצויות בשרירים מהן סובלים החולים.
- Oxybutynin chloride – תרופה זו מיועדת עבור חולים הסובלים מהתכווצויות בשריר השלפוחית. התרופה גורמת להרפיה של שריר השלפוחית ומונעת בריחת שתן.
- תרופות פסיכיאטריות – במקרים רבים ישנו צריך להתחיל טיפול תרופתי באמצעות תרופות פסיכיאטריות, בדגש על תרופות נגד דיכאון.
- פיזיותרפיה – באמצעות פיזיותרפיה ניתן לשמר עד שלב מסוים את חוזק השרירים, לשפר את הקואורדינציה ולהפחית את הסיכוי לסיבוכים כמו לדוגמה פצעי לחץ, נעילת מפרקים ועוד.
