סך הכול ישנם ארבעה סוגים של סרטן בלוטת התריס, הנבדלים זה מזה בין היתר בסוג התאים הסרטניים, בגורם להתפתחות הגידול, במהלך המחלה ועוד. להלן הסבר קצר על הסוגים השונים:
- גידול פפילרי (כ-75% מהמקרים) – גידול פפילרי בבלוטת התריס בדרך כלל מתפתח באיטיות רבה ולרוב מגיב בצורה טובה לטיפולים. גידול זה נפוץ בעיקר בנשים מתחת לגיל 50, ונחשב לשכיח ביותר בחולים אונקולוגיים לאחר טיפולי קרינה לצוואר או לראש ובילדים הסובלים מסרטן בלוטת התריס.
- גידול פוליקולרי (16% מהמקרים) – סוג זה של גידול מופיע בעיקר בנשים לאחר גיל 50 ולעתים מכלילים אותו עם גידול פפילארי בקבוצה אחת, הנקראת סרטן ממוין של בלוטת התריס או DTC (Differentiated Thyroid Cancer).
- גידול מדולרי (7%-5% מהמקרים) – גידול זה מתפתח בתאים המפרישים קלציטונין. סוג זה נחשב לנדיר מאוד וידוע כי הינו בעל מספר גורמים תורשתיים. אי לכך, לאחר האבחנה, מומלץ להמשיך ולבדוק את בני משפחתו של החולה.
- גידול אנפלסטי – גידול נוסף הנחשב לנדיר מאוד (3% מהמקרים). הגידולים האנאפלסטיים בבלוטת התריס מופיעים לרוב בקרב אנשים מעל גיל 60 ונוטים להתפתח במהירות רבה מאוד. בנוסף, הוא עמיד בפני הטיפולים הקיימים כיום ולכן הפרוגנוזה גרועה מאוד.
בקרב אחוז אחד בלבד מהחולים מאובחן גידול המוגדר כלימפומה של בלוטת התריס. המקור של גידול סרטני זה בתאי הלימפה הממוקמים בבלוטת התריס ולא בתאי הבלוטה עצמה. לפיכך גידול זה מוגדר לרוב כלימפומה שאינה הודג'קין או NHL (Non-Hodgkin Lymphoma).
מה הם הגורמים לסרטן בלוטת התריס?
בדרך כלל לא ניתן להצביע בוודאות על הגורם לגידול הסרטני, אך בהחלט ישנם מספר גורמי סיכון שחשוב להכיר. להלן כמה מהם על קצה המזלג:
- מחלות שפירות בבלוטת התריס – מצבים של תת פעילות ופעילות יתר של בלוטת התריס לא מעלים את הסיכון להתפתחות של גידול סרטני בבלוטת התריס. יחד עם זאת, למרות שרוב הקשריות בבלוטת התריס מתגלות כשפירות, נוכחות של קשריות (גושים) בבלוטה בפירוש מעלה את הסיכון לאבחון של גידול סרטני בבלוטה.
- חשיפה לקרינה – הסיכון להתפתחות של סרטן בבלוטת התריס, מוגבר במטופלים שקיבלו טיפולי הקרנות לאזור הצוואר. כמו כן הסיכון מוגבר באופן כללי לאחר חשיפה לקרינה, בעיקר בילדות. עלייה מטאורית בשכיחות התחלואה בסרטן בלוטת התריס נצפתה למשל לאחר האסון הגרעיני בצ'רנוביל: אחרי האסון באזורים מסוימים בבלרוס, שכיחות הגידולים בבלוטת התריס בילדות עד גיל 14 הייתה גבוהה פי 292 בשנים 2001-1997, בהשוואה לשכיחות המחלה בשנים 1986-1980 (האסון התרחש ב-1986).
- רקע תורשתי – לאחר אבחון הגידול, חשוב לבדוק האם מדובר בגידול בעל רקע תורשתי. למשל נשא של מוטציה גנטית הגורמת ל-FAP (תסמונת פוליפוזיס משפחתית) מגבירה את הסיכוי לחלות בסרטן בלוטת התריס ורבע מהמקרים של גידול מדולרי בבלוטה עשויים להתפתח על רקע מוטציה בגן RET.
- מגדר ומשקל – ידוע כי שכיחות הגידולים בבלוטת התריס גבוהה יותר בנשים וכי אנשים הסובלים מעודף משקל, נמצאים בסיכון מוגבר לחלות במחלה.
מה הם התסמינים של המחלה?
בדרך כלל התסמין הראשון המהווה עדות לקיומו של גידול סרטני בבלוטת התריס, הוא גוש הניתן למישוש באזור הצוואר. יחד עם זאת, רק בחמישה אחוז מהמקרים שבהם נשלח מטופל הסובל מגוש בצוואר לבירור, אכן בסופו של דבר מאובחן גידול ממאיר.
תסמינים נוספים המופיעים בשלב מוקדם בחולים הם שינויים בקול, כאבי גרון, קשיי בליעה ותסמינים שונים המאפיינים פעילות יתר או תת פעילות של בלוטת התריס. יש לציין כי תסמינים של פעילות יתר או תת פעילות, אינם שכיחים בחולי סרטן בלוטת התריס, שכן לרוב ייצור ההורמונים לא נפגע בעקבות הגידול.
התסמינים שבהם בא הגידול לידי ביטוי משתנים בין היתר בהתאם לסוג הגידול ולאיברים שאליהם נשלחו גרורות. כך לדוגמה, אחד המאפיינים הייחודיים לגידולים מדולריים של בלוטת התריס, הוא שלשול, שלא אחת מהווה גם את התסמין שבגינו פונים החולים לבירור רפואי. באופן דומה, חולים הסובלים מגידול אנפלסטי בבלוטת התריס, עשויים לסבול מחסימה קטלנית של קנה הנשימה, המהווה אף גורם תמותה שכיח יחסית בחולים אלה.
כיצד מאבחנים את המחלה?
לרוב במקרה של אבחון גוש בגרון בבדיקה גופנית, המטופל מופנה לאנדוקרינולוג, המבצע בדיקות שונות, בדגש על בדיקת אולטרסאונד של הבלוטה ובדיקות דם לבירור רמת TSH ולקיום של נוגדנים עצמוניים. בדיקה נוספת המשמשת לאבחון הגידול הסרטני בבלוטה, היא ביופסיית מחט עדינה. בבדיקה זו שואבים תאים ישירות מהבלוטה, כדי שניתן יהיה לבחון אותם באמצעות מיקרוסקופ ולגלות האם הם סרטניים.
ביופסיית מחט עבה נכנסת לתמונה לרוב כשאין אפשרות לבצע ביופסיית מחט עדינה או כשבביופסיית מחט עדינה, לא נאספו מספיק תאים כדי לקבוע אבחנה. במקרים שבהם מאובחן גידול סרטני בבלוטת התריס, יהיה צורך בביצוע בדיקות נוספות, שמטרתן לבדוק את מידת ההתפשטות שלו ואת מיקומו המדויק. בין היתר נעשה שימוש בסריקת CT, סריקת MRI וסריקת PET-CT.
כיצד מטפלים בסרטן בלוטת התריס?
הטיפול משתנה בהתאם לסוג הגידול, מידת ההתפשטות שלו, מצב בריאותו הכללית של המטופל ועוד. כך לדוגמה במקרה של חולה הסובל מגידול פוליקולרי או פפילרי, הטיפול הראשוני יהיה ניתוח להסרה חלקית או מלאה של הבלוטה, כשלא אחת יוסרו גם רקמות הממוקמות מסביב לבלוטה.
כמו כן כדי להשמיד תאי סרטן שלא הצליחו להסיר בניתוח וכדי לוודא שהמחלה לא תחזור, נהוג להשתמש לאחר הניתוח ביוד רדיואקטיבי. לעומת זאת הטיפול בסובלים מגידול אנפלסטי, הוא לרוב פליאטיבי ומטרתו להקל על סבלם בלבד.>