בלוקמיה של תאים שעירים, מח העצם מייצר כמות עודפת של תאי דם לבנים הנקראים לימפוציטים מסוג B. הייצור העודף של תאים אלה בא על חשבון הייצור של תאי דם אחרים וכאשר מתפתח מחסור בתאי דם לבנים תקינים, תאי דם אדומים וטסיות דם, מתחילים להופיע תסמינים שונים המהווים עדות לחסרים השונים.
מה הם הגורמים ללוקמיה של תאים שעירים?
נכון להיום לא ידוע מה הוא הגורם למחלה ולמעשה נראה כי עישון מוצרי טבק, חשיפה לכימיקלים שונים ואפילו חשיפה לרמות גבוהות של קרינה, לא מהווים גורמי סיכון לחלות בלוקמיה של תאים שעירים. יחד עם זאת בשנים האחרונות מתרבות העדויות לכך שחשיפה לחומרי דישון מסוימים מגדילה בטווח הארוך את הסיכון לחלות במחלה.
מה הם התסמינים של לוקמיה של תאים שעירים?
תסמיני המחלה נחלקים לשלוש קבוצות עיקריות להלן:
- תסמינים כלליים המופיעים בקרב חולים אונקולוגים – עייפות מוגברת, אובדן משקל לא רצוני, חולשה ניכרת.
- תסמינים שמקורם במחסור בתאי דם שונים – דימומים לא שגרתיים, קוצר נשימה בתגובה למאמץ קל, נטייה לזיהומים חוזרים ונשנים, אי סבילות לקור, החלמה איטית של פצעים.
- תסמינים שמקורם בהגדלה של הטחול – התאים הלא תקינים גורמים להגדלה של הטחול והטחול המוגדל עשוי לגרום לפירוק יתר של טסיות דם ותאי דם אדומים. בנוסף הטחול המוגדל עשוי לגרום לתסמינים כמו רגישות בצד השמאלי של הבטן, תחושה של גוש באזור זה, שובע מוקדם במהלך הארוחה, כאבי בטן ועוד.
לוקמיה של תאים שעירם היא מחלה שמתפתחת באיטיות רבה מאוד ובמשך תקופה ארוכה יכולה להתפתח מבלי לבוא לידי ביטוי בתסמינים קליניים כלשהם. אי לכך במקרים רבים היא מאובחנת באופן אקראי במסגרת בדיקות דם שגרתיות.
כיצד מאבחנים לוקמיה של תאים שעירים?
אבחון לוקמיה של תאים שעירים מבוסס על מספר בדיקות כשבראש ובראשונה מדובר במשטח דם, דגימת מח עצם וספירת דם. בבדיקת משטח דם ניתן יהיה להבחין בתאי הדם השעירים הלא תקינים, בספירת הדם ניתן יהיה לראות כי מספר תאי הדם השונים חורג מהנורמה ובבדיקת מח העצם, ניתן יהיה להבחין בתאים הלא תקינים במח העצם עצמו. הדגימה ניטלת באמצעות מחט דקיקה מעצם האגן או עצם החזה בהליך שנמשך כרבע שעה ומבוצע תחת הרדמה מקומית.
כמו כן בכ-90-80 אחוז מהחולים ניתן יהיה לזהות בבדיקה גופנית הגדלה של הטחול ולכן לרוב יהיה צורך לבצע בדיקת אולטרסאונד של חלל הבטן, במטרה להעריך את גודל הטחול.
כיצד מטפלים בלוקמיה של תאים שעירים?
בשלב הראשוני יש להעריך האם המטופל אכן נזקק לטיפול או שניתן להסתפק במעקב. ההחלטה תלויה בעיקר בתסמינים מהם סובל המטופל ובתוצאות ספירת הדם ובמקרים שבהם החולה ללא תסמינים, לרוב יבוצע מעקב בלבד. זאת כיוון שאין הוכחות חד משמעיות שמתן טיפול בזמן שבו ספירת הדם תקינה, משנה את הפרוגנוזה לטווח הארוך. בשלב שבו יש להעניק טיפול, תכנית הטיפולים תכלול שילוב של שלושת הטיפולים הבאים:
- כימותרפיה – תרופות כימותרפיות מסוגלות לגרום לנסיגה זמנית של המחלה. כיום התרופות מאפשרות להשיג הפוגה למשך זמן רב יחסית אך המחלה נוטה לחזור בשלב מסוים ולכן החולה חייב להישאר במעקב גם לאחר היעלמות התסמינים וייצוב מצבו.
- ניתוח להסרת הטחול – הסרה של הטחול מיועדת עבור חולים עם טחול מוגדל, הסובלים מפינוי מופרז של תאי דם מהדם. יש רק לציין כי הניתוח אמנם מקל על התסמינים אך לא מרפא את המחלה.
- אינטרפרון אלפא-2 – תרופה הניתנת בהזרקה שלוש פעמים בשבוע, התורמת בקרב חלק ניכר מהחולים לנסיגת והתייצבות המחלה.
אולי יעניין אותך לקרוא גם:
לוקמיה בגברים – נתונים שכל גבר צריך לדעת על סרטן הדם
לוקמיה שלב 2 – מה הם תסמיני לוקמיה שלב 2? ואילו סוגי טיפולים קיימים לשלב זה?