השלייה עצמה מתפתחת במהלך ההריון, כחלק מהביצית המופרית. כלומר – לא מדובר באיבר שנוצר על ידי האם, אלא ברקמה עוברית, המכילה חומר גנטי מהאב ומהאם כאחד. התאים העיקריים בשלייה החודרים לדופן הרחם נקראים תאי טרופובלסט (Trophoblast).
מולה הריונית (hydatidiform mole)
לעיתים, בעקבות הפרייה לא תקינה של הביצית, העובר לא מתפתח כראוי. כאשר הביצית מאבדת את החומר הגנטי שלה, ומופרית על ידי שני תאי זרע (או תא בודד שעבר הכפלה), נוצרת מולה הריונית מלאה. בהריון כזה לא יתפתח עובר כלל, ובמקומו תתפתח שלייה בלתי תקינה.
מולה חלקית מופיעה כאשר הביצית לא מאבדת את החומר הגנטי, אך החומר הגנטי המגיע מהאב כפול. במולה חלקית ייתכן ויופיעו בהריון חלקי עובר, אך לא ייולד עובר בר חיים.
כוריוקרצינומה (Choiocarcinoma) – סימנים וסימפטומים
שאריות שלייתיות יכולות להיוותר בגוף האישה לאחר הריון, ולהתפתח לכדי גידולים ממאירים. למעשה, מדובר בגידול ממאיר יחיד מסוגו, שאינו מתפתח מתאי הגוף באופן ישיר (כזכור, השלייה איננה איבר אימהי, אלא לק מהעובר המתפתח). גידול ממאיר ממקור שלייתי נקרא כוריוקרצינומה (Choriocarcinoma).
לעיתים קרובות גידול שלייתי ממאיר מתגלה בעקבות דימום ואגינלי בלתי תקין לאחר ההריון. מכיוון שהרקמה הבלתי תקינה היא רקמת שלייה, ניתן לזהותה על פי ייצור ההורמונים השלייתים המופרשים באופן תקין בעת ההריון. ההורמון beta-HCG מופרש מהשלייה, ומשמש לבדיקת הריון בשלבים מוקדמים.
בכוריוקרצינומה, רמות Beta-HCG עולה מאוד. למעשה רמת ההורמון קשורה גם למידת החומרה של המחלה, ומשמשת למעקב אחר הטיפול היעיל בגידול.
בכמחצית מהמקרים, כוריוקרינומה מופיעה לאחר מולה הריונית. עם זאת, כוריוקרצינומה יכולה להתפתח משאריות של שליה גם לאחר הריון תקין, הון חוץ רחמי, או לאחר הפלה.
חשוב מאוד לבחון לאחר לידה האם השלייה יצאה בשלמותה מן הרחם, כדי למנוע שרידים שלייתים שיכולים להתפתח לכדי כוריוקרצינומה. לאחר מולה הריונית מקובל לעקוב אחר beta-HCG כדי לזהות כוריוקרצינומה בשלב מוקדם. כוריוקרצינומה יכולה להופיע גם מספר שנים לאחר ההריון.
כוריוקרצינומה היא מחלה ממארת גרורתית, השולחת גרורות למספר איברים מרוחקים. עיקר הפיזור של המחלה הוא דרך כלי הדם – הגידול עשיר מאוד בכלי דם, מה שמקשה לעיתים על ביצוע ביופסיה אבחנתית.
האיברים אליהם נשלחים הגרורות במרבית המקרים הם הריאות והואגינה. באחוזים נמוכים יותר מופיעות גרורות גם בכבד ובמוח.
גידול דומה לכוריוקרינה, שמקורו גם כן מרקמה שלייתית, נקרא Persistent site trophoblastic tumor. גידול זה נדיר למדי, קשה לטיפול יותר מכוריוקרינומה רגילה, והוא בעל מאפיינים שונים מעט.
טיפול בכוריוקרצינומה
הפרוגנוזה של גידול שלייתי ממאיר (כוריוקרצינומה) טובה מאוד בהשוואה לגידולים ממאירים אחרים. אף על פי שמדובר בגידול גרורתי עם פיזור ברחבי הגוף, הסיכוי להירפא מהמחלה גבוה מאוד, ומגיע ל – 90% ומעלה. נהוג לחלק את החולים לשתי קבוצות סיכון – חולים בדרגת סיכון נמוכה, וחולים בדרגת סיכון גבוהה.
חולים בדרגת סיכון נמוכה הם חולים עם מחלה קצרת מועד (פחות מארבעה חודשים), רמות נמוכות של ההורמון beta-HCG, וגרורות לריאות ולואגינה בלבד.
לעיתים, כאשר יש עדות בבדיקת אולטרא-סאונד לשרידים שלייתים ברחם, או כאשר רמת ההורמון Beat-HCG גבוהה במיוחד, יש מקום לבצע גרידה כחלק מהטיפול הראשוני במחלה.
בחולות מבוגרות יותר שאינן מעוניינות בשימור הפוריות, אפשר לערוך ניתוח לכריתת רחם (היסטרקטומיה) כטיפול יעיל.
הטיפול העיקרי במחלה הוא טיפול כימותרפי. הרגישות של הגידול לכימותרפיה גבוהה מאוד. כאשר מדובר בגידול ברמת סיכון נמוכה, נוהגים להתחיל בטיפול כימותרפי בתרופה בודדת.
אם הגידול הוא ברמת סיכון גבוהה, הטיפול כולל משלב של מספר תרופות כימותרפיות, על פי פרוטוקולים שונים. התרופות הכימותרפיות המשמשות לטיפול כוללות מתותרקסט, אקטינומיצין, אטופוסיד ועוד.
מכיוון שהמעקב אחר החולות נעשה באמצעות ההורמון beta-HCG, לחולות מומלץ להימנע מכניסה להריון בחודשים שלאחר הטיפול. בדרך כלל, אחוזי הריפוי של כוריוקרצינומה גובהים מאוד – מדובר בסרטן גרורתי בר טיפול!
>