טיפולים הורמונליים הם הטיפולים המקובלים לסרטן הערמונית במקרים רבים. אך בשלב מסוים הטיפולים הופכים ללא אפקטיביים והשפעתם על הגידול מדרדרת באופן הדרגתי. מדוע זה קורה?
סרטן הערמונית הוא הסרטן השכיח בגברים בעולם המערבי. אחת התכונות הייחודיות של סרטן זה הוא התפתחותו האיטית, המשנה את הגישה הטיפולית.
במקרים רבים של סרטן הערמונית הגישה הטיפולית המומלצת היא דווקא המתנה בלבד, ולא טיפול אגרסיבי. אף על פי כן, סרטן ערמונית יכול להתגלות גם במצב גרורתי, או להפוך לסרטן גרורתי.
סרטן ערמונית נוטה לשלוח גרורות לעצמות, ולאיברים נוספים. קיימות אפשרויות טיפוליות שונות בסרטן ערמונית גרורתי, אך השיטה המקובלת והנפוצה ביותר היא טיפול הורמונלי.
טיפול הורמונלי בסרטן ערמונית
סרטן ערמונית מגיב לשינויים הורמונלים בגוף, גם תאים בריאים של בלוטת הערמונית, וגם תאים ממאירים של הבלוטה, מבטאים קולטנים להורמוני המין הגבריים – אנדרוגנים.
מתברר, שאנדרוגנים משפיעים על תאים של סרטן הערמונית כפקטורי גדילה. חשיפה לרמות גבוהות של הורמוני המין הגברי (טסטוסטרון ונגזרותיו) מזרזים את ההתחלקות וההתפשטות של סרטן ערמונית. גם ההיפך נכון – מניעה של ביטוי הורמוני מין או קליטתם בתאי גידול עוצרת את התפשטות הסרטן. רעיון זה עומד בבסיסו של הטיפול ההורמונאלי בסרטן ערמונית.
טיפול הורמונלי בסרטן ערמונית כולל מגוון רחב של אפשרויות ומטרות שונות. תרופות אחדות משבשות את תהליך הסינתוז של הורמוני המין התקינים, תרופות אחרות פוגעות בקליטתם בתאים, ותרופות מסוג שלישי משפיעות על ייצור ההורמונים בגוף, באמצעות שיבוש הבקרה המרכזית של תהליך ייצור ההורמונים.
למרבה הצער, מרבית הגידולים הממאירים של הערמונית שכבר התפשטו ושלחו גרורות מאבדים באופן הדרגתי את רגישותם לטיפולים הורמונלים.
בשלב מסויים, שהסיבות להופעתו אינן ברורות לגמרי, מפסיק הטיפול ההורמונאלי את השפעתו על הגידול, והוא הופך בלתי יעיל. מחקרים שונים נעשו כדי לנסות ולדחות את הופעת העמידות של סרטן הערמונית הגרורתי לטיפול ההורמנלי.
השוואה בין שיטות שונות לטיפול הורמונלי
מחקר חדש שפורסם בכתב העת הרפואי New England Journal of Medicine בחן שתי אסטרטגיות לטיפול הורמונלי בסרטן הערמונית, וניסה לבחון האם יש קשר בין אסטרטגיית הטיפול להופעת עמידות. במחקר שפורסם השתתפו גברים עם סרטן ערמונית גרורתי שאובחן לאחרונה.
הגברים שהשתתפו במחקר קיבלו כולם טיפול בהורמון LH המופרש מהמוח. הורמון זה דווקא מעודד יצירה של הורמוני מין, אך מתן ממושך, במנגנונים הקשורים לפידבק של הורמונים אחרים, דווקא מדכא ייצור של טסטוסטרון. בנוסף לטיפול ב – LH קיבלו החולים טיפול בתרופה אנטי-אנדרוגנית נוספת.
לאחר טיפול מקובל בן שבעה חודשים, החולים נבדקו שנית. כל החולים שנמצא להם רמת PSA נמוכה בדם (כלומר: החולים שהוערך כי הגיבו לטיפול הראשוני) חולקו באופן אקראי לשתי קבוצות.
לקבוצה אחת ניתן טיפול כנגד הורמוני מין באופן מתמשך, ואילו קבוצה שנייה קיבלה טיפול לסירוגין. ההיגיון מאחורי מחקר זה טען שטיפול לסירוגין מאפשר חשיפה חוזרת של הגידול לאנדרוגנים, ומונע את התפתחות העמידות לטיפול ההורמונלי בסרטן הערמונית. החוקרים השוו בין שתי הקבוצות ביחס להתפתחות הגידול, שרידות כללית ואיכות חיים.
סך הכל השתתפו במחקר זה 1,535 גברים. תקופת המעקב החציונית אחר המשתתפים במחקר עמדה על כ – 10 שנים.
השרידות הכלית שנצפה הייתה גבוהה יותר בקרב החולים שטופלו בטיפול מתמשך, לעומת החולים שטופלו בטיפול לסירוגין. ההבדלים בין הקבוצות לא היו גדולים (סביב מספר חודשים), ונעו על גבול המובהקות הסטטיסטית.
החוקרים מסמכים, שנראה שאין יתרון לטיפול הורמונלי לסירוגין על פני טיפול הורמונלי מתמשך. קשה להסיק מסקנות סטטיסטיות חד משמעיות ממחקר זה, אך ככל הנראה הכף נוטה לכיוון טיפול הורמונלי רצוף.
נתונים אלו יש לעמת עם איכות החיים הטובה יותר בטיפול שניתן לסירוגין. נראה, שאולי מחקרים חדשים אודות העמידות לטיפול הורמונלי יישפכו אור חדש על המנגנונים של תופעה זו והדרכים להתמודד איתה.
