סרטן הערמונית – האם אפשר לאבחן לבד את המחלה?

סרטן הערמונית הוא סוג הסרטן השני במידת השכיחות שלו בקרב האוכלוסייה הגברית כשמדי שנה מתגלים למעלה מאלפיים מקרים חדשים בישראל לבדה. עם זאת, סרטן הערמונית נחשב לאחד מסוגי הגידולים הסרטניים שמתאפיינים באחוזי התמותה הנמוכים ביותר כשבין היתר הסיבה לכך נעוצה בעובדה שמדובר על סוג מסוים של סרטן שניתן לאבחן בשלב מוקדם מאוד.

לא ניתן להדגיש מספיק את החשיבות של האבחון המוקדם של המחלה אך באופן כללי ניתן לכתוב כי אבחון מוקדם מציל חיים. לפי הנתונים העדכניים ביותר שיש בידינו כיום, כתשעים אחוז מהחולים מאובחנים כבר בשלב הראשוני של המחלה שבו היא עדיין לא באה לידי ביטוי מבחינה קלינית.

הקושי באבחון העצמי של סרטן הערמונית

מאחר וסרטן הערמונית מתפתח באיטיות רבה, לעתים במשך שנים רבות, הרי שלאורך השלבים הראשונים בהתפתחות הגידול הוא לא בא לידי ביטוי מבחינה קלינית. המשמעות היא שהגידול יכול להתפתח בשקט ובהדרגה מבלי שהחולה יהיה מודע לכך שהוא נושא בגופו את המחלה.

לרוע המזל ישנם אנשים שנמנעים מלגשת לאבחון רפואי ומתעוררים רק כאשר הם מתחילים לסבול מהתסמינים האופייניים של המחלה.

התסמינים הראשונים כוללים לרוב תופעות שונות במערכת השתן כמו למשל קושי להטיל שתן או תחושה של צורך להתרוקן בדחיפות וכן תופעות שונות במערכת המין כמו למשל קושי להגיע לזקפה או קושי לשמור על זקפה לאורך זמן. בשלב שבו המחלה כבר באה לידי ביטוי מבחינה קלינית, לרוב מדובר על מצב מתקדם יחסית שבו הטיפול לרוב פחות יעיל יחסית לשלבים מוקדמים יותר.

כמו כן חשוב להבין כי התסמינים של המחלה אינם ספציפיים. המשמעות היא שהם יכולים להופיע על רקע של מצבים רפואיים שונים ומחלות שונות. כך למשל התסמינים השונים יכולים לנבוע כתוצאה מהגדלה שפירה של הערמונית, כתוצאה מזיהום בדרכי השתן ועוד.

בהתאם לזאת, גם אם החולה סובל מהתסמינים הקלאסיים של סרטן הערמונית, אין לו שום אפשרות לאבחן כי אכן המקור שלהם הוא בגידול ממאיר של הערמונית.

כיצד בכל זאת ניתן לאבחן את המחלה?

מאחר ולא ניתן לאבחן את המחלה לבד ללא סיוע של רופא, ההמלצה של משרד הבריאות היא שכל גבר החל מגיל חמישים ואילך ייגש לבדיקות אבחון באופן שגרתי אצל אורולוג אחת לשנה.

הודות למדיניות זו שדוגלת בבדיקות סקר שגרתיות בקרב אוכלוסיית הגברים שנמצאים בסיכון לחלות במחלה, ניתן לראות ירידה הדרגתית באחוזי התמותה מהמחלה החל מאמצע שנות התשעים ואילך.

על מנת להסביר מדוע לא ניתן לאבחן את המחלה באופן עצמוני ללא סיוע חיצוני נפרט אודות שלוש בדיקות פשוטות שבהן ניתן לאבחן את המחלה להלן:

• בדיקת דם – אחת הדרכים שבהן ניתן לאבחן את המחלה נקראת בדיקת PSA בדם. PSA הוא חלבון מיוחד שמיוצר על ידי הערמונית ומופרש ממנה. כאשר מאבחנים רמה גבוהה של חלבון זה בדם, ניתן להעלות את החשד כי המקור לממצא הוא בהגדלה ממארת של הערמונית. על מנת לבצע את הבדיקה יש לעשות שימוש בעזרים טכניים ובריאגנטים מיוחדים שנמצאים בשימוש של מעבדות כימיות העוסקות בתחום.
• בדיקה רקטאלית – הבדיקה הרקטאלית מתבצעת על ידי אורולוג ומאפשרת על ידי מישוש של אזור הבלוטה לזהות הגדלה חריגה שלה. על מנת לבצע את הבדיקה יש צורך להחזיק בניסיון ובידע מקצועי.
• בדיקת אולטרסאונד – בדיקה שמאפשרת להדגים את הגידול בערמונית מבלי לבצע בדיקה פולשנית על ידי שימוש בגלי קול. בדיקה זו דורשת ציוד מיוחד.