מחקר חדש השווה תוצאות של חולי סרטן הערמונית (prostate cancer) אשר טופלו באמצעות ניתוח לעומת חולים אשר טופלו באמצעות הקרנות.
ממצאי המחקר הראו הבדלים בתפקוד מערכת השתן, מערכת העיכול, והתפקוד המיני בין שתי הקבוצות, לאחר תקופת מעקב קצרה. שינויים אלה לא היו משמעותיים כלל, לאחר 15 שנות מעקב מהטיפול הראשוני.
מחקר זה נעשה על ידי ד"ר מתיו רזניק (Matthew Resnick, M.D., instructor in Urologic Surgery, Vanderbilt University Medical Center,) ופורסם בכתב עת רפואי יוקרתי.
החוקרים גייסו חולים אשר אובחנו כחולים בסרטן הערמונית ממוקד משנת 1994 ועד 1995. למטרות מחקר זה, התבצע מעקב אחר 1655 מטופלים בגילאי 55- 74. 1164 מטופלים (המהווים 70.3%) עברו ניתוח לכריתת הערמונית (prostectomy), בעוד ש-491 מטופלים (המהווים 29.7%) עברו טיפולי הקרנה.
בזמן הגיוס למחקר, המטופלים התבקשו למלא שאלון על נושאים קליניים ודמוגרפיים ונשאלות הקשורות לאיכות החיים אותה הם חווים לאחר הטיפול.
החוקרים התקשרו למטופלים אלה במרווחי זמן אשר נקבעו מראש, ושאלו על תוצאות רפואיות או ממצאים אשר התגלו במהלך הזמן, ועל נושאים הקשורים לאיכות חייהם.
ממצאי המחקר
גברים אשר עברו כריתה רדיקלית של בלוטת הערמונית התלוננו, באופן משמעותי יותר, מאשר הקבוצה אשר קיבלה טיפולים הקרינתיים, על דליפות שתן לאחר שנתיים וחמש שנים ממועד הניתוח.
אולם, לאחר מעקב של כ-15 שנה, החוקרים מצאו כי לא היה הבדל משמעותי בחוסר היכולת להתאפק במתן השתן בין שתי הקבוצות. אלא, באופן מפתיע, לאחר תקופה ארוכה זו, מטופלים מהקבוצה הכירורגית (אשר עברו ניתוח כריתה) לא הרבו לדווח על קשיים בהתאפקות.
מעבר לכך, מטופלים בקבוצה הכירורגית הרבו להתלונן, באופן השוואתי לקבוצה השנייה, על בעיות זיקפה שנתיים וחמש שנים לאחר הניתוח. ולכן המסקנה הייתה כי בתקופות זמן של שנתיים וחמש שנים לאחר הניתוח, קבוצת מטופלים זו סבלה מדליפות שתן ובעיות זקפה, יותר מאשר הקבוצה אשר טופלה בטיפולים הקרינתיים. אולם שתי הקבוצות סבלו מירידה בתפקוד המיני. לאחר כ-15 שנה, בעיות זקפה הופיעו אצל 87% מהמרואיינים בקבוצה הכירורגית, ואצל 93.9% אצל הקבוצה אשר קיבלה טיפולים הקרינתיים.
מרואיינים רבים התלוננו על בעיות נוספות במערכת העיכול לאחר מספר שנים מהטיפול הראשוני, במעקבים אשר נעשו לאחר שנתיים וחמש שנים מהטיפול הראשוני.
המטופלים אשר עברו הקרנות דיווחו על בעיות רבות יותר בטווח המיידי. הם דיווחו על בעיות אשר חייבו טיפול רפואי דחוף, באופן משמעותי יותר מאשר הקבוצה הכירורגית. אולם, גם במקרה זה, לאחר 15 שנה, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בין שתי הקבוצות ביחס לבעיות במערכת העיכול.
מסקנות המחקר
המחקר, אשר סקר תקופה ארוכה של כ -15 שנה, מייצג את הנושאים העיקריים אשר מעיבים על איכות חייהם של המטופלים לאחר הטיפולים בסרטן הערמונית, בזמני הבדיקה השונים.
ממצאי המחקר מוכיחים כי שתי הקבוצות סבלו מירידה בתפקוד המיני לאורך מהלך המחקר. הסיבה לירידה זו יכולה להיות נעוצה בעובדת הגיל המתבגר של המרואיינים, וטיפולים אונקולוגים אחרים אשר הם קיבלו במהלך הזמן.
המטופלים חייבים להיות ערניים להיות הטיפולים המוצעים לטיפול בסרטן הערמונית, אגרסיביים, ובעלי תופעות לוואי משמעותיות להמשך חייהם.
מחקר זה יכול לסייע בידי אותם מטופלים אשר מעדיפים ביקורות תכופות, על פני טיפולים אקטיביים, כאשר חומרת הגידול הראשוני מאפשר זאת. מאחר שתוחלת החיים הצפויה לאחר טיפולים בסרטן הערמונית הוא 13.8 שנים, החוקרים מציעים גם שמחקר זה ישמש את הרופאים האונקולוגים לשקול את המצב הספציפי של החלה כאשר מחלתו ממוקדת.
