הקשר בין טסטוסטרון וסרטן הערמונית נחקר מכיוונים שונים. מחקרים מצאו כי רמות נמוכות של טסטוסטרון עשויות להיות קשורות להתפתחות סרטן הערמונית
טסטוסטרון הינו הורמון המין הגברי ממשפחת האנדרוגנים. ייצורו העיקרי נעשה באשכים אצל גברים ומיעוטו בבלוטת יותרת הכליה. אצל נשים הוא מיוצר בצורה מזערית בשחלות.
תפקיד הטסטוסטרון הוא בייצור אברי הרבייה הגבריים: האשכים ובלוטת הערמונית בעוברים. כמו כן, הוא תורם לגדילת מסת השרירים והעצם, שינוי הקול והשעירות האופיינית של הגברים.
הטסטוסטרון מייצג במלוא הדרו את הורמון המין הגברי, אשר אחראי על סימני המין המשניים, ומייצג את הגבריות השלמה.
סרטן הערמונית נפוץ מאד בעולם המערבי, במיוחד בקרב גברים מבוגרים. הגורם המדויק להתפתחות סרטן הערמונית אינו ידוע במלואו, אך ידוע כי ישנו גורם משפחתי תורשתי.
שכיחותו עולה עם הגיל, ועל פי נתוני הסטטיסטיקה, לגבר מעל גיל 60 יש סיכון של 2.5% ללקות בה. מחקרים שונים ניסוי להוכיח את הקשר שבין שינוי רמתו של הורמון הטסטוסטרון וסרטן הערמונית.
נראה כי רמות גבוהות של הורמונים כמו טסטוסטרון, אסטרוגן, פרולקטין ואינסולין קשורים להתפתחות סרטן מסוג הערמונית. מכיוון שכך, טיפול פוטנציאלי יוכל להיות באמצעות תרופות אשר מורידות את רמות ההורמון.
הקשר בין טסטוסטרון וסרטן הערמונית
הקשר שבין רמות טסטוסטרון והתפתחות סרטן הערמונית הוא מכיוון שתאי הערמונית, במצבם התקין תלויים בהורמונים אנדוגניים לשם גדילה והתרבות.
הטסטוסטרון אשר הוא ההורמון האנדוגני העיקרי גורם לגדילת קצב תאי סרטן בבלוטת הערמונית ואפילו מחוצה לה. בהיעדר ההורמון, תאים אלה יעברו אפופטוזיס (מוות תאי).
בחלק מהמחקרים נמצא אף כי רמות נמוכות של טסטוסטרון היו קשורות לסוג סרטן זה. הסברה הייתה כי רמת ההורמון בזמן האבחון היוותה בעצמה סמן לחומרת המחלה, ולא כגורם.
הקשר בין רמת טסטוסטרון והסיכון לסרטן הערמונית עלה גם בעקבות עדויות על גברים אשר קיבלו טיפול בחסר טסטוסטרון.
עבודות אשר נעשו בנושא, מצאו כי היה סיכון מוגבר להתפתחות סרטנית בתחילת הטיפול אצל גברים בריאים לכאורה אשר טופלו בטיפולים אלה. מכיוון שישנו חשש שכזה, כיום לא מתחילים טיפול חסר, לפני בדיקת PSA, ובדיקות אחרות אשר יכולות לשלול את קיום המחלה כמו בדיקה רקטלית.
מחקרים אחרים מצדדים כי חוסר האיזון ההורמונלי נגרם עקב תזונה עשירת שומן רווי מן החי. מאכלים אלה עשירים בהורמון הטסטוסטרון, אשר בתורו משפיע על בלוטת הערמונית וגורם לשגשוג התאים הסרטניים.
הטיפול בסרטן הערמונית באמצעות דיכוי הורמונלי
מניסויים שנעשו בעבר, אפשר לראות כי פעולה קיצונית כמו כריתת אשכים גורמת להורדה של רמות הטסטוסטרון עד לאפס ולכן גם גורמת להצטמצמות הגידול הסרטני.
טיפול זה אינו נמצא כיום בשימוש, עקב השלכותיו הפסיכולוגיות מרחיקות הלכת. טיפולים פחות קיצוניים משתמשים בדיכוי הורמונלי (ADT) בכדי לכווץ את גודל הערמונית ולייעל את הטיפול בהקרנות. דיכוי הטסטוסטרון נחשב לטיפול יעיל במקרים של מחלה גרורתית, אך פעילותו תהיה זמנית ותימשך מספר שנים מועט.
טיפול זה לא נחשב כמרפא את המחלה אלא יש ביכולתו להאריך את חיי החולה. כמו כן, טיפול זה יינתן גם כנלווה לטיפולי הקרנה במקרים של סרטן ערמונית ממוקד.
תופעת הלוואי המשמעותית ביותר הנגרמת בעקבות טיפול זה הינה אימפוטנציה ובעיות זקפה. בעיות אלה עלולות להוריד את איכות חייהם של הגברים ולשבש את מהלך חיי המין התקינים.
ישנם טיפולים חדשניים אשר יכולים לעזור גם במצבים אלה, אולם מרבית הגברים לא מדברים על כך, הן מעצם הבושה, והן מעצם המחלה החמורה אשר גימדה צרכים אלה.
טיפולים הורמונליים אינם יעילים לאורך זמן, מכיוון שהתאים מפתחים עמידות, והמחלה נמשכת גם ללא תלות ברמות הטסטוסטרון.