סרטן הערמונית הוא אחד מסוגי הסרטן הנפוצים ביותר. הוא מופיע אצל גברים בלבד, בעיקר מעל גיל 50. סרטן הערמונית מתפתח לאט יחסית. לוקח זמן רב מרגע תחילת הגידול ועד להופעת הסימפטומים השונים, כמו קושי במתן שתן וכאב בזמן פליטת זרע.
רגע הופעת הסימפטומים השונים מצביעה בדרך כלל על זה שהסרטן בפרוסטטה כבר בשלב מתקדם. לחולים הסובלים מסרטן בשלב מתקדם, בדרך כלל ממליצים על התחלה של טיפול הורמונלי.
טיפול הורמונלי
הטיפול ההורמונלי מתאים כאמור במקרים שהסרטן כבר מפושט ושלח גרורות לאיברים אחרים. פעמים רבות משתמשים גם בטיפול מסוג זה כאשר סרטן הערמונית חוזר מספר פעמים.
תפקיד הטיפול ההורמונלי הוא להקטין את רמת הטסטוסטרון בגוף, שמגרה את גדילת תאי הערמונית. כאשר רמת הטסטוסטרון גדולה, תאי הערמונית משגשגים באלימות ובפראיות. לעומת זאת, כאשר רמת הטסטוסטרון נמוכה, גדילה זו מואטת והגידול אף יכול להתכווץ. בשיטה זו מצליחים לשלוט על גודל הגידול ודרגת האלימות שלו.
סוגי הטיפול ההורמונלי
קיימות מספר שיטות וסוגי טיפול הורמונלי, כאשר לכל שיטה יתרונות וחסרונות ותופעות לוואי שונות.
כריתת אשכים
כריתת אשכים גורמת להפחתה גדולה מאוד של ייצור טסטוסטרון. מלבד ייצור תאי זרע, לאשכים גם תפקיד מרכזי מאוד בייצור טסטוסטרון. כאשר מסירים אותם, רמת הטסטוסטרון הכללית בגוף יורדת באופן משמעותי.
טיפול זה אמנם מאפשר שיפור משמעותי אך הוא בעל השפעה בלתי הפיכה וגורם גם לפגיעה חמורה בדימוי העצמי של החולה (שגם ככה ירוד בעקבות הסימנים השונים של סרטן הערמונית).
טיפול בתרופות מסוג LHRH
תרופות שמוזרקות פעם בחודש או פעם בשלושה חודשים וגורמות להורדה משמעותית של ייצור הטסטוסטרון באשכים. יש הגורסים שהשפעת התרופות מהסוג הזה דומה מאוד ביעילותו להשפעת ניתוח לכריתת אשכים. היתרון הגדול בטיפול מסוג זה הוא שאין כאן צורך בניתוח, והמצב כמובן הפיך.
טיפול בתרופות מסוג אנטי-אנדרוגנים
תרופות מסוג זה משמשות כאשר יש צורך בחסימה מוחלטת של קליטת טסטוסטרון על ידי הפרוסטטה. טסטוסטרון מיוצר בכמות קטנה גם על ידי בלוטת האדרנל, וכאשר רואים שתוצאות הטיפולים האחרים לא משביעות רצון, משתמשים בתרופות מסוג זה שחוסמות את קליטת הטסטוסטרון בגוף.
התרופות הנפוצות ביותר הן Bicalutamide, או Flutamide, והן נלקחות ככדורים מספר פעמים ביום. מחקרים שונים מעידים על כך שצירוף הטיפול של אנטי-אנדרוגנים עם LHRH, או כריתת אשכים, גורם לאפקט סינרגיסטי ולשיפור משמעותי במצב.
עמידות לטיפול ההורמונלי
לרוע מזלם של החולים, לאחר תקופה מסוימת של טיפול הורמונלי תאי הערמונית הופכים לעמידים לטיפול, והשפעת התרופות מפסיקה. לכן, יש לעשות הפסקות בנטילת התרופות על מנת למנוע את היווצרות העמידות המסוכנת הזו.
תזמון ההפסקות נקבע לפי רמת ה-PSA בדמו של החולה. PSA הוא חלבון הקשור לבלוטת הערמונית שמופרש בדם, ורמה גבוהה שלו מצביע על שגשוג של בלוטת הערמונית. כאשר רמת ה-PSA יורדת, בדרך כלל מפסיקים את הטיפול למספר חודשים. מחדשים אותו שוב לאחר שהרמה עולה מחדש. רוב החולים מקבלים כמובן בשמחה את ההפסקות היזומות האלה, מפני שבתקופה זו לא סובלים מתופעות הלוואי הקשות של נטילת ההורמונים.
תופעות לוואי
כמו בכל טיפול הורמונלי, גם כאן לא נחסכים מהמטופלים תופעות לוואי קשות. תופעות הלוואי העיקריות הן אין אונות, אוסטיאופורוזיס, אבדן החשק המיני וסיכון להתפתחות עקרות. בנוסף לכך, סובלים המטופלים גם מגלי חום קשים.
מקורן של תופעות הלוואי האלה הוא המחסור בטסטוסטרון שתפקידו ליצור סימנים גבריים. במקרים נדירים, סובלים המטופלים גם מנשירת שיער הפנים והחזה, דלדול שרירים והפיכת הקול לדק ועדין.
ראו גם:
