תופעת הטחורים ומחלת הפרוסטטה

מהו ההבדל בין תופעת הטחורים לערמונית מוגדלת? טחורים הם למעשה ורידים מוגדלים באזור הרקטום ופי הטבעת אשר נוטים להספג תוך מספר ימים, מרגע הופעתם. קיימים שני סוגי טחורים: טחורים חיצוניים אשר מתפתחים מחוץ לפתח האנאלי וטחורים פנימיים, אשר נוצרים בתוך הרקטום ואזור פי הטבעת. במקרים אחדים, המטופל סובל משני הסוגים.

טחורים אשר אינם נספגים תוך מספר ימים, עשויים לגרום לדימום וליצור כאבים משמעותיים. מעל 75% מהאנשים מעל גיל 30 חווים טחורים. לגברים קיימת נטייה לפתח טחורים המצריכים טיפול רפואי. טחורים מתגלים בדרך כלל כגושים או מאובחנים על פי דימום.

ערמונית מוגדלת לעומת זאת, מתרחשת אצל גברים בדרך כלל לאחר גיל 40. הפרוסטטה היא בלוטה המקיפה את השופכה ופרוסטטה מוגדלת משפיעה על מערכת השתן, מקשה על מתן שתן וגורמת לכאב.

גורמי סיכון כגון השמנה, הריון ולידה, מחלות כבד, שלשולים, שיעול ופרוסטטה מוגדלת, עשויים להוביל לטחורים.

תסמינים זהים – תופעות שונות

מספר תסמינים זהים לשתי התופעות – טחורים וערמונית מוגדלת, כוללים זיהומים חוזרים ונשנים במערכת דרכי השתן, שלפוחית ​​שתן רגישה, אי יכולת מתן שתן, טפטוף בלתי רצוני של השתן, בריחת שתן ואף נזק הנגרם לכליות.

עם זאת, חלק מהגברים הסובלים מפרוסטטה מוגדלת אינם חווים תסמינים כלל. שתי התופעות,  עם זאת שונות מאחר ומשפיעות על אזורים שונים בגוף. טחורים יכולים להתפתח אצל כל אחד.

האם טחורים גורמים לפרוסטטה מוגדלת?

טחורים הם למעשה התרחבות של הוורידים סביב פי הטבעת. ניתן לראות זאת בפתח פי הטבעת או בחלקים פנימיים יותר. פרוסטטה מוגדלת לפי מחקרים, אינה נקשרת פיזית לטחורים מאחר ואינה חלק מהמעי הגס. פרוסטטה הינה איבר עצמאי אשר עוטף את השופכה והפין.

רופאים רבים סבורים כי טחורים יכולים להוביל לדלקת בפרוסטטה ובד בבד לגרום למחלות רקטליות נוספות.  כגון, פיסורה אנאלית, פיסטולה אנאלית, מורסה סביב פי טבעת ואפילו סרטן. יתר על כן, סיבוכים רבים יכולים להוסיף נטל נוסף הן למהלך הטיפול. לפיכך, ברגע הופעת התסמינים, החולה צריך לפנות לרופא המטפל.

טיפול בפרוסטטה מוגדלת

אחת הסיבות העיקריות לפיהן הרופא בוחר את שיטת הטיפול היא הופעת התסמינים והשינויים בעת מתן שתן. קיימות מספר גישות. תרופות הנקראות חוסמי אלפא מסייעות בהרפיית השרירים השוכנים בבסיס שלפוחית ​​השתן ומגדילים למעשה את יכולת מתן השתן. כ 70% מהגברים מציינים כי חל שיפור בתסמיניהם תוך מספר ימים עד מספר שבועות לאחר תחילת נטילת התרופות.

לצד זה, חוסמי אלפא יכולים לגרום לסחרחורת, עייפות ולחץ דם נמוך מדי. עבור גברים אחדים, תרופות החוסמות את הטסטוסטרון יכולות לכווץ את הערמונית ולהגדיל את זרימת השתן. החסרונות בסוג טיפול זה נובעים דווקא ממשך הטיפול אשר דורש שלושה עד שישה חודשים עד לתחילת השפעת התרופה.  מחקרים חדשים מראים כי שילוב של חוסמי אלפא עם חוסמי טסטוסטרון עשויים לפעול ביעילות גבוהה יותר מאשר שימוש בסוג אחד של תרופה.

שיטת הטיפול השנייה הינה התערבות כירורגית הפועלת להפחתת התסמינים אם כי, מגבירה את הסיכון לסיבוכים. קיימים סוגי ניתוח שונים הכוללים: ניתוח בבלוטת הערמונית, כריתת הערמונית, חתך דרך השופכה, אבלציה, ניתוח פתוח וסטנט.

טיפול בטחורים

ההמלצות לטיפול ביתי בטחורים כוללות צריכת סיבים תזונתיים, פעילות גופנית, אמבטיות חמות ושימוש בתכשירים למריחה אזורית. במקרים חמורים יותר תדרש התערבות רפואית הכוללת קשירתם בגומיה (שיטה נפוצה כיום) כריתתם או הצמדתם לדפנות הרקמה. הטיפול ייבחר על ידי המנתח בהתאם לחומרת המצב. חשוב להקפיד על טיפול כדי למנוע סיבוכים.

אולי יעניין אותך גם:

מחקר חדש בחן תופעות לוואי לאחר ניתוח כריתת הערמונית וטיפולים קרינתיים