בלוטת תריס מוגדלת

בלוטת תריס מוגדלתלבלוטת התריס יש תפקיד חשוב בויסות המערכת ההורמונלית של הגוף, שכן היא מייצרת הורמונים חשובים המסייעים לתפקודן של מערכות הגוף השונות. כאשר חל שיבוש בהליך ייצור ההורמונים של הבלוטה, בין אם מדובר בייצור עודף או בייצור מועט, הדבר עלול להוביל למצב בו הבלוטה מוגדלת, זאת עקב גירוי יתר שלה.

מצב זה, הנקרא גם זפקת  עלול להיגרם כתוצאה ממחסור ביוד, שכן חומר זה הנו חיוני ליצירת ההורמונים המווסתים את בלוטת התריס. בנוסף לכך, ישנם גורמים נוספים העלולים להוביל להגדלת בלוטת התריס, כאשר לעתים מדובר בנפיחות קלה ללא כל פגיעה בתפקוד הבלוטה ולעתים מדובר בהתרחבות ניכרת של הבלוטה עד כדי פגיעה באיברים נוספים הסמוכים לה.

במצבים אלו, כאשר הדבר מוביל לפגיעה במהלך התקין של תפקודי הבלוטה, יש לקבל טיפול רפואי מותאם, זאת בהתאם לתסמינים המאפיינים כל חולה וחולה.

גורמים לבלוטת תריס מוגדלת

כאמור, ישנם גורמים שונים להיווצרות בלוטת תריס מוגדלת, כאשר כל אחד מהם בא לידי ביטוי בדרכים שונות.

לרוב, ניתן לייחס שני גורמים עיקריים לתפקוד לקוי של בלוטת התריס- עודף פעילות של הבלוטה המתבטא בייצור עודף של הורמונים,  ותת פעילות של הבלוטה, זאת עקב קושי של הבלוטה לייצר כמות הורמונים מספקת.

אף על פי ששני מצבים אלה פוגעים בתפקוד הבלוטה באופנים שונים, הרי ששניהם עלולים לגרום להתנפחותה, שכן גם במקרה של עודף הורמונים וגם במצב של מחסור בהם , נוצר גירוי של הבלוטה.

מצבים אלה המתאפיינים בעודף פעילות ותת פעילות של בלוטת התריס, עלולים להיגרם כתוצאה ממחלות שונות, כאשר לרוב מדובר במחלות אוטואימוניות אשר גורמות למערכת החיסון לפתח נוגדנים המכוונים לעבר בלוטת התריס.

במקרה של תת פעילות בבלוטת התריס התופעה עלולה להיגרם לא פעם בעקבות מחלת השימוטו הגורמת לעיקוב בייצור ההורמונים בבלוטת התריס, ואילו במקרים של עודף פעילות של הבלוטה יש היתכנות למחלת גרייבס במהלכה נוגדנים המיוצרים במערכת החיסון גורמים לייצור מוגבר של הורמונים בבלוטת התריס.

כאמור, במקרים רבים בלוטת תריס מוגדלת עלולה להיווצר עקב מחסור ביוד, שכן היוד חיוני לצורך ייצור ההורמונים המופקים בבלוטת התריס. מחסור של יוד עלול להוביל למצב בו  בלוטת התריס סובלת מגירוי יתר, זאת עקב נסיונה לפצות על מחסור בהורמונים באמצעות גדילה מסיבית של הבלוטה.

אמנם מחסור ביוד מאפיין בעיקר מדינות נחשלות ועניות, אולם לעתים חוסר ביסוד זה נובע מצריכה מוגברת של מזונות אשר מונעים מבלוטת התריס לייצר כמות מספקת של הורמונים הנדרשים לפעילותה התקינה,כאשר מזונות אלה כוללים בין השאר צורות שונות של סויה ופולי סויה בפרט, בוטנים, כרוב ועוד.

מעבר לכך נראה כי נשים נמצאות בסיכון גבוה יותר לפתח בעיות הקשורות בבלוטת התריס לרבות בלוטת תריס מוגדלת, בפרט כאשר מדובר בנשים מבוגרות החל מהעשור החמישי לחייהן ומעלה. גורם נוסף תלוי בנטייה לפיתוח מחלות אוטואימוניות, שהרי מחלות אלו עלולות להוביל לזפקת.

תסמינים נפוצים ואבחון של בלות תריס מוגדלת

לרוב, כאשר בלוטת התריס מתפקדת באופן תקין, כמעט ולא ניתן להבחין בתסמינים הנלווים לתופעה,אלא אם כן הבלוטה גדולה ונראית לעין. מצב זה מלווה לרוב בתחושת מחנק בגרון, צרידות קלה,ושיעולים תכופים.

לעתים יש קושי מצד הרופא לאבחן כי אכן מדובר בבלוטת תריס מוגדלת או בתפקוד לקוי של בלוטת התריס, שהרי התסמינים הנלווים לתופעה הנם שכיחים למדי ועשויים לאפיין מחלות נוספות. לרוב, אבחון ראשוני של התופעה מתבצע באמצעות בדיקה פיזית המבוצעת על ידי הרופא כאשר הוא ממשש את האזור, זאת לצורך איתור גושים או חריגות במבנה הבלוטה.

לאחר מכן, תתבצע בדיקת דם פשוטה לצורך הערכת תפקוד בלוטת התריס ומינון ההורמונים המיוצרים בה, כאשר לעתים גם בדיקת אולטרה סאונד מספקת תמונת מצב עדכנית לגבי המתרחש בבלוטה ומידת תפקודה.

דרכים לטיפול בבלוטת תריס מוגדלת

ישנן דרכים  שונות לטפל בבלוטת תריס מוגדלת, אולם כאשר תפקודה של הבלוטה נותר תקין, לעתים אין צורך בטיפול ממשי מלבד מעקב רפואי לצורך מניעת התופעה.

ניתן לטפל בבלוטת תריס מוגדלת באמצעות בטיפול תרופתי, כאשר מטופלים הסובלים מעודף פעילות של הבלוטת התריס נדרשים ליטול תרופות אשר מפחיתות בהדרגה את יצור ההורמונים בבלוטה, ואילו מטופלים הסובלים מתת פעילות של הבלוטה נדרשים בדרך כלל לקחת אלטרוקסין לצורך  הגברת ייצור ההורמונים בבלוטה ולמען תפקודה התקין.

לעתים יש ליטול יוד רדיואקטיבי דרך הפה, שכן חומר זה עשוי לצמצם את התאים הנגועים בבלוטה ובכך להפחית את נפיחותה. אולם, לעתים טיפול זה מוביל  למצב בו הבלוטה לוקה בתת פעילות.

כאשר מדובר בבלוטת תריס מוגדלת המלווה בנפיחות גדולה במיוחד והטיפול התרופתי אינו עוזר לשכך את התופעה, לעתים יש לבצע ניתוח בבלוטה במהלכו כורתים חלקים מסויימים ממנה, זאת לצורך הקטנתה והמשך תפקודה היעיל. אולם, לעתים הליך זה לא מוביל לאיזון הבלוטה, כך שיש צורך בהמשך הטיפול התרופתי.

>

דילוג לתוכן