מקורם של גידולי הראש והצוואר הוא ברירית של חלל הפה, הלוע (pharynx), מיתרי הקול (larynx) בלוטות הרוק (salivary glands) ועוד.
גידולים אלו שונים מגידולים אחרים של הראש, למשל גידולי מוח, המהווים קבוצה אחרת לגמרי של גידולים ביחס לסימפטומים, האבחנה והטיפול.
גידולי ראש וצוואר מהווים כ – 5% מכלל הגידולים הממאירים בעולם המערבי. מרבית הגידולים מופיעים בגיל המבוגר, לאחר גיל 50. גידולי ראש צוואר מסוימים נקשרו לזיהומים נגיפיים – וירוס הפפילומה (HPV) ווירוס אפשטיין –בר (EBV).
סימנים, סימפטומים ואבחנה
התלונות של החולים והסימפטומים מהם הם סובלים תלויים במיקומו של הגידול הממאיר ובדרגת ההתפתחות שלו.
גידולים בלוע העליון יכולים להוביל להפרשות מהאוזניים וחסימה של הניקוז מהאוזן אל הלוע. לעיתים יופיעו אצל החולים דימומים בלתי מוסברים מהאף (epistaxis). במקרים מתקדמים מאוד של גידולים הלוע, מופיעה פגיעה עצבית במערכת העצבים יוצאת ישירות מן המוח, העצבים הקרניאלים, בעקבות הקרבה האנטומית למקומו של הגידול.
גידולים בחלל הפה מסתמנים ככיבים שאינם נרפאים לאורך תקופה ממושכת. לעיתים תופיע הפרעה בתנועות הלשון או שינויים בדיבור.
גידולים בחלקים התחתונים של הלוע יכולים להסתמן ככאבי גרון או אוזניים, ולעיתים קרובות אינם גורמים לסימפטומים כלל, עד לשלב מתקדם של המחלה.
גידולים באזור מיתרי הקול גורמים לצרידות ממושכת. מלבד הסימפטומים שתוארו החולים יכולים להתלונן על כאבים מקומיים, כאבי אוזניים, חסימה בדרכי האוויר, כאבים וקשיים בבליעה, הופעת קשריות לימפה צוואריות מוגדלות, ועוד.
כאשר מתעורר חשד לגידול, הרופא עורך בדיקה פיזיקלית מקיפה של ריריות האף, הפה והלוע. לעיתים אפשר להבחין בלויקופלקיה או אריתופלקיה (רבדים לבנים או אדומים בחלל הפה) שיכולים להיות סימן לנגעים טרום ממאירים.
אמצעי הדמיה, ובעיקר טומוגרפיה ממוחשבת (CT), עוזרים באבחנה של גידול תופס מקום. אם נמצאה קשרית לימפה חשודה בבדיקה, ניתן לדגום אותה באמצעות שאיבה על ידי מחט (Fine needle aspiration – FNA).
בדיקה דפניטיבית כוללת החדרת צינור תחת הרדמה ללוע ודרכי הנשימה העליונות. לצינור מחוברת מצלמה, המאפשרת זיהוי של אזורים חשודים ונטילת דגימת רקמה (ביופסיה) לבחינה פתולוגית.
כאשר מתעורר חשד למחלה גרורתית, בדיקת דימות פוזיטרונית (PET-CT) היא בדיקה רגישה להערכתה של מעורבות איברים אחרים במחלה.
טיפול בגידולי ראש – צוואר
כדי לקבוע את הטיפול המיטבי, נהוג לחלק את החולים לקבוצות, המתארות את התפשטותה של המחלה והסיכון לחולה.
בדומה לגידולים אחרים, דירוג גידולי הראש והצוואר מבוסס על מערכת TNM, המתייחסת לממדיו של הגידול ומידת פלישתו לאיברים סמוכים (T), מעורבות של קשריות לימפה (N), והימצאותן של גרורות מרוחקות (M). חלוקה מפורטת פחות מתייחסת לשלוש קבוצות של חולים: חולים עם מחלה ממוקמת, חולים עם מחלה מפושטת מקומית, וחולים עם מחלה גרורתית. הטיפול משתנה בין הקבוצות השונות.
בחולים עם מלה ממוקמת סיכויי ההחלמה טובים יותר. הטיפול במחלה נעשה על ידי ניתוח להסרת הגידול. כאשר האזור שבו התפתח הגידול אינו נתיח, או כאשר חוששים מפגיעה במבנים סמוכים בהליך הכירורגי (למשל בגידול באזור מיתרי הקול) אפשר לטפל בגידולים גם בקרינה.
בחולים עם מחלה מפשוטת מקומית, (כאשר נמצאת, למשל, מעורבות של קשריות לימפה) הטיפול מבוסס על ניתוח עם קרינה, בצירוף טיפול משלים בכימותרפיה.
לעיתים נעזרים בטיפול הכימותרפי עוד לפני הניתוח והקרינה, כדי להקטין את הגידול ולהפוך את הסרתו בניתוח לקלה יותר. תרופות כימותרפיות שבהן נעשה שימוש כוללות: פלואורו-אורציל, ציספלטין, דוסטקסל.
מחלה גרורתית או מחלה חוזרת, שהופיעה בשנית לאחר הטיפול, הן מחלות קשות יותר לריפוי. הטיפול במקרים אלו מבוסס בעיקר על כימותרפיה, כשקרינה מאפשרת שליטה מקומית והקלה על הסימפטומים.
טיפולים ביולוגיים (למשל: מעכבי EGFR –צטוקסימאב, ארלוטיניב ועוד) תופסים גם הם מקום בטיפול המתקדם בסרטן חזור או גרורתי.
>